תחום עיקרי שאנחנו מתעסקים בו בזמן האחרון בין החברים הוא שנת שירות בשל"ח. שנת שירות בכללי. כל אחד מאיתנו כמעט מתמיין לשני מסלולים לפחות של שנת שירות. אני למשל מתמיינת מסלול של החלה"ט והמסלול של של"J וידיעת הארץ.
זה הפך למן חלום קבוצתי כזה של השמיניסטים במחוז, שנת שירות בקומונת של"ח בירושלים או בטבריה, או בכל מקום אחר בארץ בעצם, העיקר שיהיה שנת שרות. כל אחד ואחד מאיתנו פיתח חלום לתת מעצמו שנה מהחיים לטובת המדינה הזאת ולטובת עיר אחד או אזור אחד. להשקיע את הנשמה מתוך רצון. אנחנו מדמיינים לעצמנו כמה מדהים יהיה להכנס לתוך כיתה וללמד בעצמנו ערכים שאנחנו מאמינים בהם, מכל הלב.
אתמול עלתה באתר של מאקו הכתבה הזאת:
http://www.mako.co.il/news-israel/education/Article-e95ded53c568241004.htm
איך יכול היות שמקצצים חצי מהתקציב? בחור בן 18 לא יכול להתקיים על 9000 שקל בשנה. בחישוב מהיר זה יוצא 450 שקל לחודש.
"הנוער של היום" סובל מסטיגמה. אנחנו לא מספיק טובים, לא מספיק חרוצים, לא מספיק ציוניים.
אז הינה קם נוער שאומר "תנו לנו לתת מעצמנו" וככה סוטרים לו בפרצוף?
שר החינוך מיהר להתגונן בטענה שזה מפעל ערכי. היום משכורת חודשית בקומונה היא בערך 900 שקל למתנדב. זה אמור להספיק לנסיעות (גם נגיד נסיעות מירושלים לבאר שבע), לאוכל ואולי לניהול חיים עצמאיים כדי שאף אחד לא יאלץ להוציא כסף משלו במסגרת ההתנדבות שלו.
אני רוצה להודיע משהו לכל מי שמאז להכפיש את הנוער, ואני אומרת את זה מנקודת מבט של חלק מאותו נוער שלפעמים מסתכלים עליו בעין עקומה- כן, בכל מקום יהיו את הטובים יותר ואת הטובים פחות, אבל הנוער של היום הוא נוער טוב, הוא נוער חרוץ ואכפתי שמחפש איפה אפשר לתרום. הנוער שאני רואה סביבי חולם על עתודה ברפואה, על שירות בסיירת מטכ"ל וב8200, על התנדבות על חשבון שנה שלמה מהחיים. הנוער שאני רואה סביבי מתנדב לצבא, מרים מפעלי תרומה, יוזם ומחנך את הנוער של מחר. אנחנו מוכנים להתחיל את "החיים שלנו" שנה או שנתיים מאוחר יותר בשביל שנוכל להרגיש משמעותיים, בשביל לנסות לעשות שינוי, ולו הכי קטן, במדינה שלפעמים, כמו במקרה הזה, מפנה לנו עורף. האם זה הוגן מצד אותה מדינה לשלול מאיתנו את הזכות לעשות את זה?
אני מזמינה אתכם להצטרף לפה-
https://www.facebook.com/groups/save.shinshin/
ולהביע תמיכה אם אתם מסכימים איתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
