wake me up when september ends

אני לא יודעת מה דפוק בי,אבל רציתי פשוט להעיף את כול האנשים שדיברו איתי.

זה פשוט לא היום שלי,אני כבר תוקעת את התירוץ הדפוק הזה.

ואני די בטוחה שרק אני יכולה לראות את השקיות הסגולות שלי ,אבל אני מרגישה אותן שם.

התעררתי בחמש בבוקר,ירדתי למטה לבדוק את השעה וחזרתי לישון.

זה קרה עוד בערך 6 פעמים עד שנרדמתי לגמריי.

מה.זה.אמור.להביע.

 הכנסתי את עצמי לצרות קצת יותר מידי גדולות.

אתה לא היית מתוכנן בתור נפילה כזו גדולה מבחינתי.

אבל זה מצחיק איך שאני תמיד מוצאת דרך לקום .

והשקיות טיפונת יותר עמוקות וסגולות,וקצת קשה מידי לקום בבוקר.

אני מרגישה שאפילו החולצה הכי נעימה שלי שורטת את העור שלי,

שנהפך רגיש.

ואני לועסת את אותם המילים ואני רואה שאתה קצת מתחיל לזייף בעצמך.

יכול להיות שעד שאני אראה אותך נהיה זרים גמורים.

ולאכול עם החברות ולראות סרטי קומדיה.

אני ככ אוהבת את החרא הזה.

ואנחנו ממהרים כי אנחנו לא רוצים לחכות.

אנחנו לא רוצים לחכות לסיפור שלנו להתחיל.

אנחנו רוצים שיתחיל עכשיו.

אף על פי שאין לי מושג איך נעשה את זה.

קעקועים-

בריסינגר-ירך חיצונית.

הטרייפורס-אגרופים.

ואולי מאדקיפ או צ'ארמנדור איפשהו.

אמא תהיה גאה.

ופוש רו ד'ה גם איפשהו.

~פוסט חסר טעם~

לא כועסת.

לא כועסת בכלל.

וזה מתחיל שוב,כול חורף מזוין מחדש.

אני אנסה לצייר היום,ואם ילך יפה אני אהיה ילדה טובה ואוכל כמו שצריך,

כי ממש באלי להקיא את כול הבפלוכו החוצה.

ואם לא,אז במילא הכול דפוק היום.