וזה מרגיש כאילו כל פעם עוקרים מתוכי רגש אחר כל אחד בתורו, עד שבסוף אני נשארת קליפה שמרחפת בין קהל אנשים שגם להם נלקח רגש או שניים על ידי אותם אספנים שתמיד ממשיכים לפגוע
אני ריק אם אעלם לא יבחינו.
שומנים שנראים לאופקים.. לפעמים אני. חושבת שגם אם אעמוד באותה נקודנה ולא אזוז יהיה
ניתן לראות אותי מכל 7 פלאי תבל.
אני רוצה לבכות ולחבוט במראה ולהקיא ולרוץ ולעשן ולהשתכר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LittleMrs.perfect