הוא יושב לידי בשיעור אנגלית.הוא בכיתה שלי.
גבוה,חיוך שגורם לי להסמיק כל פעם מחדש.פוני מתולתל-לא מתולתל.
מצחיק,עושה פארקור ופרי ראן,קופץ ממקום למקום.
שפתיים לא כל כך עבות ולא כל כך דקות.אדומות-סגולות,בדיוק בצבע שאני אוהבת.העיינים שלו.חומות עם קריצה לירוק.
אנחנו יושבים בשיעור אנגלית.צוחקים,מרצים דאחקות.הרגליים שלנו נוגעות-לא נוגעות.
העיניים שלנו מתגשות במבטים כל הזמן.אני יושבת מסמיקה שעתיים(תודה רבה!)
נופל לי העט .. ואז הוא אומר
"חכי אני ארים את זה"
"זה בסדר אני אסתדר"
שנינו יורדים לקחת את זה.מתנגשים עם היידים.היידים שלו,אוך.
הוא פשוט מדהים.הוא מושלם בכל דרך אפשרית.
בחיים שלי לא הייתי מאוהבת ככה במישהו.בחיים.
אבל זה מעצבן.יש כל כך הרבה בנות שאוהבות אותו,והוא יודע את זה
אבל כאן הוא מדהים אותי.הוא לא יוצא עם כל אחת מהן וזורק תוך יומיים.הוא פשוט לא רוצה אף אחת מהן.
כשחברה די טובה שלי הייתה מאוהבת בו,עוד לא הכרנו כל כך טוב.
לקחתי אותו לצד בהפסקה..
"אתה יודע שגיל אוהבת אותך נכון? זה בסדר אם אתה לא רוצה לענות..אבל לא רציתי לשאול אחרים העדפתי לשאול אותך..מה קורה?"
"אני לא יודע..אני פשוט לא יודע אם אני אוהב אותה.." מסמיק.מסתכל לי בעיינים.
וזה הרגע שהוא קיבל את הלב שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
