אז נכון בפוסט אחד [עוד בבלוג הקודם :P] כתבתי שאני חייבת לספר על טרויאן? אז אני הולכת לעשות את זה D:
מובן ששם המשפחה וההורים ועוד כמה פרטים יהיו חסויים P:
SO, HERE WE GO ^^
הערות:
-יש הרבה מאזכרים כי לא יכולתי לכתוב את השמות, אנא סילחו.
-מחשבות נכתבות בקו נטוי.
היי, קוראים לי טרויאן. אני בא ממשפחה מתוסבכת. אבא שלי ניסה להתאבד כששמע עליי, סבא שלי גירש את אמא שלי מהבית, אמא שלי כמעט עשתה
הפלה - אבל לא לפני שחקרו אותה במשטרה.
רגע, תנו לי לנסות לספר את זה מההתחלה. אמא שלי גילתה שהיא בהריון כשהייתה בת שבע-עשרה, אולי שמונה-עשרה. אתם בטח חושבים עכשיו:
"עוד נערה אחת כזאת, נו מילא." אבל לא אמא שלי. היא באמת אהבה אותו... והוא אהב אותה. אבל, באותו הזמן, הוא לא היה שם. היא לא התפלאה,
הרי לפני מספר שבועות דיברו על העזיבה שלו. ובכול זאת כשגילתה על ההריון היא חיפשה אותו היכן שאמר לה שיהיה. הוא לא היה שם. כשהבטן
תפחה, בשלב כלשהו היא כבר לא יכלה להסתיר. כשהוריה גילו על כך... שניהם התרגזו. אפילו לא חשבו שהיה לה חבר, והנה היא מודיעה שהיא בהריון
ממנו.
כבר אמרתי לכם, היא גורשה, והיה לה רק מקום אחד ללכת אליו. קרובת משפחה רחוקה בפלורידה שכולם קוראים לה ריטה. ריטה קיבלה את אמא שלי
בידיים פתוחות לרווחה. אמא אמרה לי שנולדתי שם, פלורידה, בחדר הקטן בסוף המסדרון. אבא שלי, אמנם, עוד לא חזר.
יום אחד - אני די בטוח שאמי הייתה בת שמונה-עשרה אז - הוא סופסוף חזר. אני די בטוח שהוא התבייש בזה שנטש אותה, וזו הסיבה שהיסס לפני
שדפק בדלת. הוא הציץ מאחד החלונות, רק כדי לראות אם היא שם, אם היא בסדר. הוא ראה אותה מחייכת אל תינוק קטן - אני - ואומרת: "לילה טוב
ילד שלי."
הוא הרגיש נבגד, וזה כאב.
היא מצידה, שמעה את החדשות מריטה למחרת בבוקר. "מה זאת אומרת הוא היה פה אתמול?!" ריטה הנידה בראשה ואמרה, "הוא אמר לי שהוא יחזור
בשבילך בערב..." דבריה נקטעו בעקבות נקישה על הדלת. אמא שלי ניגשה אליה. להגנתה אפשר לומר שהיא אפילו לא נרתעה מהשוטרים, היא פשוט
סימנה להם עם הראש ונתנה להם להוביל אותה לתחנה.
"מה זאת אומרת...?" שאלה בתדהמה, אחרי שעות של המתנה בחדר החקירות. "אני מצטער," אמר השוטר בקול אדיש, "אני יודע שקשה לעכל את זה,
אבל הוא מת." אוה, לא. לא לא לא.
"אהמ הבאתם אותי לתשאול?" אמרה בעיניים דומעות.
"אני מצטער. אם רק תוכלי לספר לי עליו-" היא קטעה אותו ואמרה בבכי, "אתם כבר יודעים. חקרתם עליי. ועליו. אתם יודעים."
"גברתי, אני באמת לא-"
"אני יכולה לדבר עם אישה בבקשה?"
השוטר נשען לאחור בכסאו ונאנח. לאחר כמה שניות של שקט, נכנסה שוטרת אל החדר והחליפה אותו.
"אני באמת אוהבת אותו. אני יודעת שגם הוא אהב אותי... אבל ההורים שלי לא הבינו," מיררה בפני השוטרת, "הוא אמר שהוא עוזב. ואני רציתי לחכות
לו - הוא אמר שהוא יחזור."
השוטרת פתחה את פיה כדי לשאול דבר מה, אך נקטעה. "אחרי כמה שבועות גיליתי שאני בהריון. את חייבת להבין, למרות שהשלמתי עם העזיבה שלו
זה שבר אותי... והתינוק, ה... ההריון, היה כמו לגדל חתיכה ממנו. הייתי חייבת לשמור אותו, הפלה לא באה בחשבון בשבילי."
אמא שלי הייתה, ועודנה כיום, אישה חכמה מאוד. היא ביקשה לדבר עם אישה כי ידעה שתוכל להבין לליבה, להבין, לעורר בה אמפתיה - הרי רק אישה
תוכל להבין אימהות מהי.
עברו כמה ימים והכול הסתדר. אבא שלי חזר - אני לא יכול לומר לכם איך - ואמא שלי הייתה מאושרת שוב.
סבא וסבתא שלי השלימו עם זה.
ואני... אוה, העתיד עוד רחוק.
הסיפור המלא [עם שמות ויותר פרטים שאני לא יכולה לכתוב פה :<] יופיע בספר החמישי בסדרה XD
או בספר שהוא אממ תת סדרה [?] לא יודעת איך אומרים... כמו שהספר מעשיות בידל הפייטן בשביל הספרים של הארי פוטר O.0
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
