אני לא יודעת מה יש לי.
כשהייתי קטנה, לא הרגשתי כאב, בטח שלא כזה...
אני זוכרת שהפסקה אחת [בכיתה א' זה היה] ספרתי את השניות, באמת כול ההפסקה עמדתי על המדרגות וספרתי שניות. אני לא זוכרת שהיה לי אכפת שאני לבד. כנראה שאז לא היה לי אכפת..
אני זוכרת שהיו פעמים שלא היו לי הרבה חברים. בגן הייתה לי רק חברה אחת, היא הייתה חברה ממש טובה שלי אבל - כול יומיים בערך אני הייתי באה אליה או שהיא הייתה באה אליי. אבל מי היה לי חוץ ממנה? אני לא זוכרת שום חברים אחרים. אני זוכרת שמות של ילדים בגן ההוא, ומראה כללי של חלק מהם, אבל אני לא זוכרת שהם היו חברים שלי אז.
אני אף פעם לא הייתי אחת כזאת שכואב לה בגלל שהיא לבד. לא עיניין אותי מה אומרים ומה חושבים. אמרו לי כול הזמן [מאז כיתה ב'] "ג'ירפה" ואני לא חשבתי שזה אמור להעליב אותי.
אבל למה עכשיו זה כזה כואב? למה עכשיו אני מרגישה לבד? למה אני בוכה?
יש לי חברים.
יש לי חברה [ע'] שגרה מרחק שעה נסיעה אבל אנחנו מתראות רק בחופשים.
יש לי חברה [ש'] שגרה די קרוב, אבל בחיים לא פגשתי אותה.
יש לי חברה [ל'] שגרה ממש רחוק, ובחיים לא פגשתי אותה.
ו... יש לי ידיד פה בעיר.
לע' אני יכולה באמת לספר הכול. היא בנאדם כזה טוב... מכירים את האנשים האלה, שהם כ"כ נחמדים שהם לא מבחינים בין טוב ורע? כזאת היא. והיא מקבלת כול דבר שאני מספרת לה ברוח טובה. אני יודעת שהיא - היא תישאר חברה שלי לכול החיים (:
לש' ול' הבת אני מספרת כ"כ הרבה על עצמי, למרות שבחיים לא פגשתי אותן אני מחשיבה אותן כחברות טובות. לשתיהן נתתי לקרוא את הספר שלי [=
לש' אין כ"כ זמן אבל זה בסדר היא תקרא כשיהיה לה ^^
לל' הבת [אני כותבת ל' הבת שלא תתבלבלו עם ל' ההוא :P] נתתי לקרוא לפני איזה שבוע והיא כנראה תסיים מחר או מחרתיים 3:
ול' ההוא, שגר בעיר, אני... אני לא בטוחה לגביו. אני לא יודעת מה אני יכולה לספר לו ומה לא. אני כן יודעת שהוא גר בעיר הזאת כמעט כול החיים שלו [מאז גיל חצי שנה... ואני עברתי בכיתה ב' לעיר] וממה שאני רואה ומה שהוא סיפר לי הוא ממש חברותי. אני אף פעם לא הייתי חברותית, אבל תמיד הייתי חברה של אנשים חברותיים :P
אני מרגישה עכשיו שאני עומדת לבכות, יש לי ממש דמעות בעיניים. אבל אני לא אבכה. לא פה ולא עכשיו. למה? כי אני נמצאת בסלון ויש פה אנשים. אני לא רוצה שהם ישאלו שאלות כי אני לא רוצה לספר להם...
אני צריכה פשוט להישאר לשבת ולנשום עמוק.
אני תמיד שמרתי על הכאב שלי דחוס בפנים, כמו שטד [אמרתי לכם, תראו "איך פגשתי את אמא" XD] אמר "אוהיו סטייל" - לדחוף את הרגשות לבפנים. ואם הם צצים פתאום החוצה - לדחוף אותם חזק יותר.
בפעם אחרת אני אספר לכם על הגעגועים שלי...
בפעם אחרת אני אספר לכם על האוטיזם [לא מה שאתם כנראה חושבים, אני צריכה להסביר]...
עריכה:
סליחה סליחה סליחה $:
מרוב הטמטום שלי שכחתי.... יש עוד 3 בנות מקסימות שאני מדברת איתן הרבה ^^
ס' [כול יום כמעט, ואל תדאגי אני לא מסננת (:]
ל' [כןכן ל' זאת אות פופולארית XD]
י' [מקווה שהיא תחזור לדבר איתי, נעלמה לכמה זמן /:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
