קטע ראשון 3:
אני רגילה לספרים, אז זה נראה לי קצר מדי בשביל לקרוא לזה פרק...
ידעתי שהוא רוצה אותי מת, אבל עד עכשיו לא ידעתי עד כמה.
הנהנתי ומלמלתי, "בסדר גמור, אדון." למרות שזה לא היה בסדר.
אני יודע שהקרב הזה קטלני לכולנו, והוא יודע זאת יותר טוב ממני. הוא ביקש שאצרף את
כול החיילים שלי בגלל שהוא רוצה שאני אמות.
אנחנו באמת לא צריכים את האדמה ההיא...
והנה, עכשיו מצאנו את עצמנו במלחמה חסרת תועלת עם מטרה מטומטמת שאף
אחד לא באמת צריך. רק בשביל להרוג אותי.
זה יהיה שקר אם אני אגיד שאני מרגיש רע על כול החיילים שמתו לשווא. הם
ידעו מה הסיכון בלהיות חיילים. בעיה שלהם. הבעיה שלי, היא שאני צריך להישאר בחיים,
לא משנה מה המחיר.
הסתכלתי לרגע על המלך הזקן. הגיע הזמן להראות לו שאני לא הלוזר שהוא
חושב שאני. הסטתי את האויבים שבאו לכיווני אליו , פיניתי את דרכם אליו, רבים ככול
שהצלחתי – השאר, אלה שהיו נחושים להילחם איתי, נפלו מתים תוך שניות.
זה הצליח. בסוף הקרב, נסוגנו אנחנו, והשארנו את הניצחון לאויב. כמה
חבל. מצד שני, המשימה שהצבתי לעצמי הוכתרה כהצלחה. המלך שכב על הקרקע, מת. הרמתי
את הכתר שלו מהאדמה וידעתי מיד מה עליי לעשות.
מספר דקות לאחר מכן, הקהל קרא: "עכשיו המלך מת, יחי המלך החדש!"
כן, אני המלך החדש. מי צוחק עכשיו, ידידי הוותיק?
הערות:
* לא מצאתי מילה אחרת במקום "נסוגנו" והוורד מראה לי שזאת שגיאה /: אם תמצאו, תגידו ואני אתקן ^^
* זה קצר יחסית, אז נראה לי זה יהיה פתיח או משהו כזה :P
* הקטע של קריאת הקהל זה שורה מהשיר VIVA LA VIDA (:
* השורה האחרונה נראית לי קצת מוזרה ולא נכונה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
