כשהיא תתקשר בפעם האלף היום אני הולכת להגיד לה, "כן, לקחתי שיעורי בית"
אבל אני לא הולכת לדבר איתם. אז שני ילדים האלה היו איתי בשכבה. אז מה? אני לא הולכת לדבר איתם, גם לא בפייסבוק.
לא אכפת לי שצריך לקחת שיעורי בית.
לא רוצה ללכת מחר
אני לא מרגישה טוב
והאמת שהפעם יש לזה סיבה פיזית.
אמא שלי צעקה לפני איזה שבוע: "נווו תאכלי כבר את הלזניה! היא כבר שבועיים במקרר!"
אמרתי לה: "לא ידעתי שהיא שם בכלל..."
ואז סבתא שלי התקשרה לשאול מה שלומי.
אמרתי לה.
"מה? אולי אכלת משהו לא טוב."
ואני חושבת: האאא הלזניה $:
צריך תמיד להקשיב לאבא. הוא אמר שהיא מקולקלת. אמא אמרה נוו תאכלי היא בסדר גמור ><
אז צריך לקחת שיעורים.
אני לא הולכת לעשות את זה.
אז שוב, אני יוצאת שקרנית.
אל תבינו לא נכון, זה בקשר להרבה דברים.
שקרים לבנים.
אני כזאת שקרנית.
עשית שיעורי בית?
"כן"
לא, אני הולכת לעשות אותם בהפסקה לפני השיעור.
אבל בקשר לעצמי... אין לי מה לשקר, ישנאו אותי בכול מקרה, או סתם יתעלמו ממני.
בקשר לדברים החשובים באמת אסור לשקר.
אבל על הדברים הקטנים שלאף אחד לא באמת אכפת, ואלה שלא חשובים באמת כמו בית ספר, שקרו חופשי.
הייתי צריכה פשוט ללכת שוב עם כול הרוסים, לפחות אני מכירה אותם
למרות שזה מעצבן אותי
ואני שונאת את רובם
הייתי צריכה ללכת על המוכר
כי אני? עם שינויים לא מסתדרת. ככה נראה. תרגול? סבבה, אבל אני פשוט לא יכולה לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
