מסתבר שיש אנשים שלא מבינים את זה. אחותי [13] למשל, מתנהגת אליהם כאל בובות נעות.
בובות שכשבא לך שיעשו דברים חמודים ויצתלמו איתך הם יעשו את זה, אבל כשאת לא רוצה לעשות דברים בשבילם הם לא ירגישו בזה.
כשאתם עושים בייביסיטר, אל תתייחסו לזה כמו אל עבודה - תתייחסו לזה כאילו אתם מארחים חבר. תשחקו עם הילד, תשאלו אותו הרבה אם הוא רעב או צמא [כמובן פה יש להישמע לדרישות ההורים, במה שמביאים להם לאכול/לשתות].
הכי חשוב זה שלא יהיה לו רגע של שיעמום. אם משעמם לילד, הוא לא יתנהג יפה. הוא ירביץ או ישתולל או יעשה לכם דווקא וכו'.
תתייחסו אל הילדים כמו אל בני אדם שווים לכם, לא כמו חצי בני אדם עם חצי זכויות.
ילדים, כשאתם מזניחים אותם, מרגישים את זה. כשאחותי [13] לוקחת את האחות השנייה [6] מבית ספר, היא לוקחת אותה בדרך שונה מזו שאני לוקחת אותה. והילדה כול פעם מתלוננת שהיא לא אוהבת את הדרך ההיא.
האחות לא מקשיבה לה ומדברת אליה כמו אל ילד מפגר ומעצבן. זה דברים כמו, "שתקי" או "יואו די עם זה" או "אני לוקחת אותך באיזו דרך שאני ארצה, אסור לך ללכת לבד אז את חייבת לבוא איתי משם"
והילדה מרגישה את זה. היא נעלבת מזה. אז מה היא עושה? היא רצה בכבישים, היא מנסה לברוח, היא תמיד חוזרת עם מצב רוח כועס ומרדני.
בחופש הגדול עשיתי בייביסיטר לבת דודה שלי. קטנה ומתוקה, נראית כמו יפנית חמדמדה אבל הילדה הזאת דורשת תשומת לב כ-ו-ל הזמן.
והחלק הכי חשוב: היא לא רואה טלוויזיה. לא שאין להם בבית, להפך, יש להם 3 מסכים פשוט ענקיים, אבל הילדה הזאת פשוט לא יכולה לשבת 5 דקות רצופות ולראות טלוויזיה.
אז זה היה קשה. כול הזמן שיחקתי איתה במשחקים ועשיתי איתה מ ל א עבודות יצירה, אבל מלא. ובגלל שזאת בת דודה, ישנתי אצלם כמה ימים ברצף - זה משמונה בבוקר [מתי שהילדה מתעוררת, + חצי שעה שאני גונבת בהתארגנות] עד שמכריחים אותה ללכת לישון, בערך עשר [חופש, נו מה. אז מה אם היא רק בת 4].
אחותי גם שמרה עליה כמה ימים. אבל האמא [דודה שלי] אמרה שהילדה כול הזמן אמרה שכואב לה משהו, או שהיא לא מרגישה טוב.
היה לה משעמם.
כי לא נתנו לה תשומת לב, וזאת ילדה שדורשת הרבה תשומת לב.
אז, בחייאת אנשים, במיוחד כאלה שעושים בייביסיטר, תתייחסו אל הילדים שמו אל אנשים. כמו אל אורחים. תשאלו אותם כול הזמן מה הם רוצים לעשות, אם בא להם ככה וככה. פשוט תהיו מארחים טובים, גם אם זה לא בבית שלכם.
זה גם יגרום לילדים לאהוב אתכם יותר, מנסיון.
תתנו להם להרגיש שאתם חברים שלהם, לא סתם מי ששומר עליהם כשאמא ואבא לא בבית.
בנות [בעיקר, חבר'ס, אבל יש גם בנים...] עושות בלוגי הרזיה בהם הן כותבות מה אכלו כול יום, כמה קלוריות ודברים כאלה.
הבעיה היא שהכמויות האלה הרבה מתחת למומלץ והבנות האלה גם לא עושות ספורט באופן קבוע, והן מצפות [ורוצות מאוד-מאוד-מאוד] לרדת למשקל לא בריא בכלל, שהוא הרבה מתחת למשקל תקין. ילדות בגובה מטר שישים ששוקלות פחות מחמישים, סלחו לי אבל זה ממש ממש לא בסדר. אולי טיפה פחות. אבל באמת, בנות שהן מטר שבעים שרוצות לרדת ל40 קילו?! זאת הגזמה. ולא רק הגזמה, זה ממש ממש נורא.
אתן לא מבינות מה זה יכול לעשות.
וזה לא בסדר שכול פעם שאני מנסה להסביר לבנות שיש להן בלוג כזה מוחקים לי את ההודעות.
מה שהכי לא בסדר, ואפילו נוראי, זה שיש אנשים שאשכרה מעודדים אותן! אנשים, תעזרו להן להתאפס.
אנורקסיה ובולימיה זאת לא דרך חיים. זאת הפרעה נפשית. [ככה זה מוגדר ע"י המדע לפחות, וע"י כול אדם עם הגיון בריא ובסיסי]
אני ממש מקווה בנות[ובנים גם כן...], שתקראו את זה ותבינו.
לפחות תנסו להבין.
זה יכול להזיק למוח שלכן באופן בלתי הפיך. הגעתם לשם? אין דרך חזרה. המוח הלך לעזאזל.
ההפרעות האלה יכולות להוביל לקריסת מערכות של הגוף. מקריסת מערכות כמעט בלתי אפשרי לצאת.
ואנה? אנה היא לא חברה. אנה היא אוייב. אויב שרוצה לראות איך את נהיית שק עצמות ועדיין חושבת שאת שמנה. רוצים לראות איך נראות אנורקסיות? זה לא יפה.
[היא מהממת לא? רזה כמו שרציתן. באופן מוגזם ובלתי הגיוני. ומכוער, ומפחיד.]
ובולימיות? הן יכולות להיות במשקלים תקינים, אבל ההקאות גורמות לתופעות לוואי מסוכנות שיכולות להסתיים רע בבתי החולים..
תגידו, מה נראה לכם שיקרה לאנשים שאתם אוהבים את הם יראו אתכם במצב כזה?
מה יקרה אם הם יראו אתכם שוכבים בבית חולים, נראים כמו גוש עצמות מסכן וגווע, מתנוון לו, נראה לכם שהם יהיו מרוצים? שהם יחשבו כמה אתן [בעיקר בנות..] יפות? הם יזדעזעו מלראות אתכן ככה.
רוצות לראות איך זה נראה מהצד?
זה נראה ככה.
בפעם הראשונה שראיתי את הסרטון ירדו לי דמעות. גם בפעם השנייה. מאז לא ראיתי אותו יותר.
בפעם ההיא שראינו אותו בכיתה, הבנים ישר התחילו לצעוק, [נו בחורה עומדת עם חזיה אז שלא יגידו משהו?] "איזה כוסייייתתתת!" ובאמת התכוונו. אבל אז ראינו את החלק השני. כולם נגעלו, אני מבטיחה לכם.
פעם חשבתי שהתופעות האלה ממש עצובות, זה ממש עצוב שמישהי רואה את עצמה ככה ובגלל זה היא פוגעת בעצמה.
עכשיו?
עכשיו זה עדיין עצוב כמובן, אבל גם מגעיל בטירוף, מעצבן שאנשים מעודדים את זה ומעצבן שאנשים לא מוכנים להקשיב כשאומרים להם שהם הורגים את עצמם ומטריד מאוד.
תארו לעצמכם שחברה שלכם לוקחת כול יום כדורים של סמים.
אתם יודעים שזה יהרוג אותה, במוקדם או במאוחר.
אבל במקום לעצור אותה ולהגיד לה להפסיק, שהיא מזיקה לעצמה, שזה עוד יהרוג אותה, אתם מוחאים כפיים ואומרים "כול הכבוד!" או "בהצלחה" או דברים בסגנון...
ככה זה פה.
אנשים אומרים שהם רוצים לרדת במשקל כמויות עצומות ולא הגיוניות שהולכות להרוג אותם או לכול הפחות לגרום נזק בלתי הפיך לגוף שלהם, ואתם באים ואומרים להם בהצלחה?!?!
כמה בנאדם צריך להיות רשע כדי לאחל למישהו אחר הפרעה נפשית שמזיקה גם לגוף שלו?
לסיכום חברים, אני ממש ממש ממש אשמח לשמוע שקראתם הכול.
אתם לא חייבים להסכים איתי.
אבל בבקשה, לפחות לפחות לפחות תחפשו על זה באינטרנט, לפני שזה מאוחר מדי...
ותדעו לכם, שמשקל זה כולה מספר.
אני שקלתי לפני חודש קילו וחצי פחות, אז בהתחלה אני מודה שחשבתי שהשמנתי. אבל אז... לא ראיתי על בגוף שלי שום שינוי [לא משמעותי בכול אופן או רלוונטי] אז ידעתי................................ שרירים!
אנשים, האימונים במפרכים שמעבירים אותנו בשיעורי ספורט השנה משתלמים!
העליתי מסת שרירים ^^
לא כול עלייה במשקל היא דווקא של שומן, לפעמים זה שרירים, וזה משקל שטוב להעלות.
כדי לדעת אם אתם במצב טוב במשקל אפשר לפגוש רופא או דיאטנית. אם אתם רוצים, אני כמעט בטוחה שאפשר ללכת לבד ואז יש לכם חיסיון רפואי. אף אחד לא ידע.
משקל נמדד על פי גובה, מבנה עצמות, מסת שרירים ועוד כאלה שאני לא יודעת, אז אל תבהלו כול כך אם תראו שעליתם קצת. זה יכול להיות טוב.
**אני ממליצה למי שלא השתכנע שאנורקסיה בולימיה ופרו-אנה זה רע, לראות את הסרטונים שמוצעים כשהסרטון שנתתי למעלה מסתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
