בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברוכים הבאים לעולם שלי. חשוב שתדעו, אני לא נורמלית. אבא שלי וחברים שלי אומרים שאני צריכה ללכת לפסיכיאטר. האמת? יש מצב.
אני לא מאמינה במונח "נורמליות". לא נראה לי שקיים מישהו כזה. כולם שונים. כווווווווולם. ו-"נורמלי" פירושו שגרתי, רגיל.
בקיצור: כולם מיוחדים, אבל אני ממש מיוחדת.
את התמונות כמו זו שבפרופיל שלי הכנתי בפוטושופ, לבד. אני מוכשרת D:
ואני לא חושבת שזה רע להגיד על עצמך את התכונות הטובות שאתה יודע שיש לך. זו לא אנוכיות - זו מודעות. אלא אם כן מגזימים.
טוב... אין לי כ"כ זמן עכשיו לכתוב הרבה אז - נתראה. ביי בנתיים:))
יום רביעי, 16 בנובמבר 2011
16.11.2011
היי :) מרגישה יצירתית כמו שאתם רואים במפריד D:
יואווווווו לא יכולה לחכות עד שאני אגמור כבר לשכתב את הספר!
כ"כ מתרגשת [!!!]
אם אני רק אמצא זמן... יש לי מלא שיעורי בית כי אני בכיתה של סוג של מחוננים, וגם עוד מעט תיכון...
ועכשיו אמא שלי ודוד שלי רוצים שאני אכין להם דברים בפוטושופ :))
אל תדאגו לי, אני אמצא.
אני רק מקווה שאתם {אנשים בארץ ישראל הקטנה והיפה שלנו} תאהבו את הספר כמו שאני אוהבת אותו
ואם לא, לא נורא. אני פשוט אתחיל לעבוד על האחרים (:
יש לי מלאאאאאא רעיונות לספרים.
נגיד, לאחרונה שמעתי שיר כ"כ עצוב שאני חייבת לכתוב עליו ספר מתישהו.
נכון יש את הימים האלה שאתם מרגישים כאילו כולם נגדכם?
זה קרה לי לפני כמה ימים ורציתי לכתוב כמה שהם עולים לי על העצבים לפעמים
(כמו שבא לי לזרוק על אחותי כיסא לפעמים כי היא מה-זה מעצבנת)
אבל היום? אני מרגישה הרבה יותר טוב :))
בכללי- אני בנאדם דיי נחמד, אני חושבת.
יש בכיתה שלנו מין חבורה כזאת של "מקובלים"(במרכאות, כי בשכבה אנחנו נחשבים כיתה של חננות למרות שבעצם אנחנו כ"כ לא)
אז אצל הבנות, הן 4. יש ילדה אחת שהכרתי עוד מהיום הראשון בחטיבה - הייתי הראשונה לדבר איתה בכלל.
קיצר, היא התחברה עם רובן - שתיים/שלוש(השלישית לא ממש) מתוך הארבע. את הרביעית היא שונאת.
כל פעם שהיא איתן היא יושבת בצד עם האוזניות והפלאפון.
עכשיו אני לא ממש מכירה אותה טוב, אנחנו רק מדברות קצת מדי פעם.
אבל אני? בכל פעם שאני רואה אותה יושבת לבד ככה אני באה ומתיישבת לידה. אפילו לא אכפת לי (טוב, אולי רק קצת)
שהיא לפעמים מתעלמת ממני - ולא שהיא שונאת אותי או משהו. (אין מישהו ששונא אותי. בחיי שאני לא מחפשת לריב ויש לי מלא חברות
שאומרות שאף פעם לא רבנו ואנחנו חברות כבר שנים)
אז אני יושבת לידה עד שהיא הולכת או עד הצלצול.
הנקודה שלי היא שאני מטבעי הולכת למקום עם הכי פחות אנשים ולא איפה שהכי הרבה.
אני בנאדם נחמד:)
טוב אני חושבת שזה מספיק להיום XD
ביי חבר'ס :))
יום שישי, 25 בנובמבר 2011
25.11
היי אנשיםםםםםםם :))
מכיוון שאני הולכת לבד ברגל (אהמע-צ-ל-נ-י-םאהמ)
יש לי הרבה זמן לחשוב, וכשאני חושבת זה בדרך כלל מגיע לעל-טבעי בסופו של דבר.
בשנה שעברה החלטתי שבגלגול הקודם הייתי פיה/אלפית ונענשתי להיות בגלגול הזה בת אדם כי שנאתי אותם
ואני עדיין שונאת בני-אדם (תקשיבו לשיר http://www.youtube.com/watch?v=FotCW5OIFZc ותבינו, אלה חלק מהסיבות)
אני גם מאמינה שנהרגתי בתלייה ועקרו לי את העיניים לפני כן בגלל שיש לי רגישות לזה..
כלומר, כל פעם שמדברים על המבנה של העיניים אני מרגישה חולשה בעפעפיים או משהו כזה
יאווווו עוד מעט יומולדת D:
אני אהיה בת 15 :))
אהאהאהעעעעע אפשר להגיד שבשבוע הבא סיימתי!!!!
וואווווו.
אני כ"כ רוצה שהספר שלי כבר יצא...!
מחכה בקוצר רוח (:
יום ראשון, 4 בדצמבר 2011
4.12.2011
היום אחלה של יום!
לסבתא שלי היה יום הולדת (וגם לילד מהכיתה שגם היה איתי ביסודי, בגלל זה יש לו את התאריך השני הכי מגניב אחריי)
וגם באתי לבית-ספר עם הפלסטר של הניתוח... זה רק ניתוחון בפרצוף לא משהו רציני ;)
רק מה שנאתי? בית ספר! אני שונאת ללכת לשם.
באמת שהייתי מעדיפה ללמוד מהבית וגם 100% שהייתי מצליחה
אבל אין מה לעשות, בחיים לא ירשו לי :(
אני לא משעממת, ואני לא רעה (יותר מדי) ואני שונאת שמכריחים אותי להיות צבועה.
נגיד יש את אלה שאומרות "מתה עלייך כפרה" או משהו כזה ואפילו אין להן מושג מה צבע העיניים שלך.(בעיקר בנות)
בדר"כ אני מנסה להתחמק מתשובה אבל לפעמים אין לי ברירה אלה להחזיר להן(/ם) משפט דומה.
אני שונאת-שונאת-שונאת את החברים מזויפים שלי.
לא שאין לי חברים, אלא שהם לא איתי בכיתה ואני לא רוצה להיות לבד בין כל הרוסים...
לא שאני גזענית או משהו אבל הם מדברים הרבה ברוסית וזה גורם לי להרגיש בחוץ.
בשביל זה יש לי את החברים המזויפים.
אני לא מחבבת אותם אבל לפחות אני לא לבד.
אפשר להגיד שכל מה שמעניין אותם זה שיעורי בית ודברים שקשורים וזה מה-זה מעצבן.
נגיד, שאחת מהם באה אליי היא ישר (רק נעלתי את הדלת) התיישבה להוציאה מחברות.
כל מה שעשינו בכל הזמן שהיא הייתה אצלי זה ש"ב, תארו לכם! ואחרי זה היא עוד אומרת לי "היה כיף" [!!!]
אוף!
זה לא שאני לא חברותית, כן? אני פשוט לא מדברת רוסית והחיים שלי לא סובבים על לימודים.
איזו כיתה מ*****ת.
סליחה, אני פשוט לא אוהבת לקלל :)
טוב התחיל המירוץ למיליון.
ביי :))
יום שבת, 10 בדצמבר 2011
10.12
היי :)
היום יש יומולדת לדודה שלי (יש הרבה במשפחה שלי בדצמבר) אבל היא בקנדה
:(
אז ככה.
סיימתי את הכל-הכל-הכל בספר! יאיי !
כבר שלחתי לדוד שלי (הוא גר בהולנד אבל הוציא כבר 2 ספרים בארץ)
אבל הוא לא כתב לי חזרה כלום אז אני עדיין מחכה (ובנתיים כבר התחלתי לכתוב את הספר השני ששש...)
ואני גם עובדת על כל שאר ההתחלות לספרים שיש לי D:
ההמנון החדש שלי הוא Defying Gravity של GLEE [ http://www.youtube.com/watch?v=mM1fQBZKwzM ]
יש לי עוד כמה שירים שהם הימנונים שלי לחיים אבל הוא החדש מביניהם :)
המוטו שלי לחיים הוא - אם כל העולם אומר את אותה שטות זו עדיין שטות.
אז לפעמים אני יוצאת מטומטמת בגלל שאני לא הולכת עם כולם אבל לא אכפת לי D:
אה, ותזכרו :
אם היום הוא היום, הוא עכשיו.
אם אתמול הוא אתמול, הוא עבר.
אם מחר הוא מחר, הוא עתיד.
אבל אם היום הוא היום - גם מחר הוא היום.
מסקנה:
אל תחכו למחר, כי הוא אף פעם לא יגיע.
לא בטוח שהבנתם, אבל אני ניסיתי :)
XD CRAZY ME
אני מעצבת בפוטושופ, כמו שכבר הבנתם.
אז הכנתי כמה דברים:
[אני ממש אהבתי את התמונה הזאת שהכנתי:)
רק שבהתחלה היה כתוב שם את השם שלי אז טשטשתי וכתבתי OLE על זה, שזה ראשי התיבות של השם שלי באנגלית]
ביי לבנתיים :))
אל"א X)
יום רביעי, 14 בדצמבר 2011
14.12
אנשים! נכון שהם בכל מקום? זה ממש מלחיץ! ;P
כאילו הם עוקבים אחריי.
אז אם עוד לא סיפרתי, יש לי חלומות מוזרים שאין לי מושג איך לפענח והאינטרנט לא ממש עוזר לי.
לא משנה.
שילבתי בספר שכתבתי חלום אחד וגם בשני למרות שרק התחלתי לכתוב הכנסתי כבר שני חלומות
והתחלתי לכתוב ספר שמבוסס כולו על חלום
אבל זה לא מה שרציתי לספר!
אז ככה:
אתמול היה לי חלום מפחיד. לא מפחיד במובן של מפחיד אבל עדיין.
ההתחלה שלו לא חשובה ואני לא ממש זוכרת אבל היה שם משהו עם רוח של תינוק
(זה לא חדש לי כי בקיץ לפני כיתה ז חלמתי חלום ביולי ואז עוד אחד באוגוסט על רוחות של ילדות קטנות)
ונסיעה ליד יערות.
לא משנה ;)
קיצר, עליתי במעלית אטומה כזאת לכלא ל-77 שנים [WTF?] כשאני ג'וליוס רוט (אל תשאלו) אבל כשהגעתי למעלה הייתי עצמי.
אני לא בדיוק זוכרת אבל התמונה ש החלום כאילו קפאה והיה כזה: בתפקיד אורח שחר חסון ומיקי גבע (לא יודעת מה הם קשורים)
אבל הכי חשוב היה שסבתא שלי הייתה שם. אז התיישבתי לידה.
אחר כך, שחר חסון היה למטה והוא ברח, עמד לנסוע מהבניין עם מכונית חבוטה כזאת
ואז התחיל קרב יריות (עם רובים-רובים, כאלה ענקיים של מלחמות וזה)
בין אישה אחת (נראה לי שזו הייתה קרובת משפחה שלי אבל אני לא בטוחה) ושחר חסון.
בסוף שניהם מתו.
ואז סבתא שלי רצתה להאשים אותי ברצח של שניהם!
אז התחלתי לבכות בהיסטריה (בחלום, כן?) והיא אמרה "מה, אז שיאשימו אותי?"
שאלתי אותה למה אי אפשר להגיד שהם הרגו אחד את השני והמשכתי לבכות ואז התעוררתי מהשעון המעורר
ותאמינו או לא, זה חלום נורמלי בשבילי! חוץ מהקטע של סבתא שלי. והיא דווקא זו שאני יותר אוהבת מהסבתא השנייה.
אין לי מושג למה היא האשימה אותי ברצח.
ועכשיו משהו שמח!
עוד 10 ימים יומולדת! יאיי :)
בחופש חנוכה :P
אז... נתראה מתישהו, אולי בחלום הבא :)
ד"א היה לי חלום לא מזמן שהייתי בארבי [WTF?].
טוב ביי!
יום ראשון, 18 בדצמבר 2011
18.12
וואו, אני מתחילה לכתוב יותר ויותר בכל חודש :)
מישהי פשוט עשתה לי את השבוע (בלי שמות, סמיילי קורץ (; )
ואני מתלהבת [יאיי!]
בנוסף עוד 6 ימים יומולדת, ואני סופרת את הימים אם לא שמתם לב :P
אז ככה. השבוע קיבלתי ציונים דיי נמוכים בתנ"ך ואזרחות
ובמקצועות שאני דיי חלשה בהם קיבלתי 90+ (מתמטיקה פליכס ופיזיקה)
אבל זה לא מזיז לי.
אני במילא רוצה ללמוד קולנוע D:
כי אני צריכה מקצוע חלופי
אמרו לי שכתיבה זה לא מקצוע רווחי במיוחד.
אני לא דואגת, אני אמצע משהו :)
יש שיר שלא שמעתי הרבה זמן ונתקלתי בו לאחרונה.
קוראים לו HERO ושרה אתו SUPERCHICK תחפשו ביוטיוב אבל תכנסו לזה עם המילים ברקע סגול
משולב שם קטע על תלמידים אמיתיים!
באמת שחשוב לי שתראו את זה...
למרות שזה עצוב זה נכון ולמרות שזה לא כ"כ נפוץ בארץ זה עדיין קורה!
לפני הרבה זמן, בפעם הראשונה ששמעתי אותו כ"כ התחברתי אליו (במיוחד לבית השני...) שזה היה ממש עצוב
אבל עכשיו השתניתי ולטובה
ושתדעו שיש כאלה שלא מסוגלים לעבוד דברים כאלה בעצמם.
זה חשוב שראו את הסרטון הזה.
אני יודעת שקצת ביאסתי אתכם עכשיו אבל זה חשוב.
טוב, לדברים משמחים יותר, אני חייבת לשירותים XD
-
חזרתי! משמח, הא?
טוב עכשיו שני שירים שעושים לי מצב רוח טוב:
MY CHIMICAL ROMANCE - DEAD
FALLING IN REVERS - I'M NOT A VAMPIRE
לא נשמע ממש אופטימי אבל אחלה של שירים :)
טוב אין לי מה לכתוב לכם אז עד הפעם הבאה... תזכרו, שהחיים יפים! (כאילו, לפעמים, סמיילי קורץ (; )
יום שבת, 24 בדצמבר 2011
בין 24.12 ל- 25.12
לא באמת חשבתם שאני לא אכתוב ביום הולדת שלי, נכון? (;
היה לי יום ממש עמוס. חיפשנו כל הבוקר מסעדה (שיש בה דברים שאני אוהבת, אני ממש בעייתית באוכל)
שמוכנה לשמור לנו מקום אבל אף אחד לא רוצה בשבת :(
בסוף לקחנו אוכל לבית של דודים שלי, כי לבת דודה שלי יש יום הולדת באותו יום :)
ואז, חזרנו הביתה והתארגנו לצאת שוב, הפעם לבית של חברים להדלקת נרות ו (ניסיון ל) גיבוש קבוצתי :P
והנה אני כאן בבית, כותבת אליכם, אנשים חביבים ;)
אני ממש שמחתי שראיתי בהודעות במשחק ברכות, באמת!
אז נכון שלא היה יום מושלם - אבל מספק.
גם כי בסוף ירד קצת גשם :)
יש אנשים שפשוט לא מבינים סימנים.
כמו הילד המעצבן ההוא מהכיתה שלי.
כל השבוע הוא כבר מתווכח איתי על כמה שקנדה מוזרה וכמה זה איכס,
וזה לא יפה מצדו כי דודה ובת דודה שלי גרות בקנדה, אז התחלתי להחזיר לו באותו מטבע על אוקראינה (הוא אוקראיני)
והוא אמר שאני לא מקורית.
אמרתי לו להפסיק אבל הוא לא עוזב! שיואו, זה כזה מעצבן.
טוב, דברים אחרים.
עובדות שגליתי על מפלצת הספגטי המעופפת:
*הלבוש הרשמי של מאמיניה הוא תלבושת פיראטים.
*הישויות היחידות שעליוניות יותר ממנה הן צ'אק נוריס ואלוהים (שבעצם יצרו אותה)
* היא שתלה הוכחות לאבולוציה כדי לבדוק את אמונתם של מאמיניה
אוף, אני שונאת את מחסומי הכתיבה האלה.
יש לי מלא התחלות ואפילו סופים, אבל אני לא יודעת איך להמשיך
טוב, רק צריך לחכות :)
אני ממש עייפה אז זה הכל לבנתיים D:
ורק שתדעו (לגבי מפלצת הספגטי המעופפת וכנ"ל לכל דבר על-טבעי אחר) שאני מאמינה בכל מה שאי-אפשר להוכיח שאינו קיים.
ביי :)
אל"א / ole
יום שלישי, 27 בדצמבר 2011
27.12
נכון שכתבתי ממש לא מזמן אבל אני חייבת להראות לכם!
זה היה אמור להיכנס אצלי בספר אבל בסוף לא נכנס...
זו גרסה לסיפור רפונזל (פעמונית בעברית, המקור בגרמנית - אל תשאלו מאיפה אני יודעת אבל זה ויקיפדיה D: )
אז חשבתי אולי לכתוב ספר אגדות כזה עם גרסאות שלי לאגדות הישנות
אם דיסני יכולים - אז גם אני, לא?
היו הייתה פעם משפחה קטנה וענייה. שני הורים ולהם ילדה קטנה. האבא היה גונב ירקות מגינתה של מכשפה,
כי לו לא היה כסף לקנות אוכל למשפחתו. המכשפה הבינה ללבו והעלימה עין מהגניבות של האיש העני.
פעם ראתה המכשפה שהאיש גונב פרחי פעמוניות מגינתה אותם אהבה עד מאוד. זעמה המכשפה על האיש העני אבל לא הענישה אותו כלל.
כעבור זמן מה חלו הורי המשפחה הענייה במחלה נדירה וחשוכת מרפא שממנה מתו. הילדה המסכנה נשארה לבדה.
המכשפה שמעה את אשר קרה להוריה של הילדה ומיהרה לקחת את הילדה למגדל שבו גרה ולטפלה ולגדלה. המכשפה קראה לילדה רפונזל.
גדלה הילדה הקטנה לנערה יפיפייה בעלת שיער ארוך במיוחד במגדל המכשפה, כשהיא לא מכירה אף נפש חיה מלבד המכשפה.
שאלה יום אחד רפונזל את המכשפה על הוריה והמכשפה סיפרה לה את אשר קרה להם. רפונזל לא האמינה למכשפה והאשימה אותה ברצח הוריה.
המכשפה טובת הלב לא האמינה שרפונזל שאותה גידלה בעקבות מות הוריה חושבת כך.
היא ניסתה לשכנע את רפונזל שלא כך הוריה מתו, אבל ניסיונותיה היו לשווא. רפונזל הייתה בשלה ולא הקשיבה למכשפה.
רפונזל גם הייתה בטוחה שנחטפה אל המגדל ולא ידעה שהמכשפה גרה במגדל מפני שבני האנוש צדו מכשפות.
יום אחד, המכשפה הלכה ליער לחפש מרכיבים לשיקוייה. באותו זמן שהמכשפה נעדרה מהמגדל קראה רפונזל לנסיך שהיה מטייל ליד המגדל בכל בוקר.
היא שלשלה מהחלון את צמתה הארוכה ואמרה לנסיך לטפס עליה למעלה. רפונזל ידעה שהמכשפה אמורה לחזור בכל רגע.
כשחזרה המכשפה למגדל ראתה את הנסיך עם רפונזל. הנסיך המבולבל לא הבין בכלל מה קורה.
המכשפה זעמה על רפונזל על אשר הביאה את הנסיך למגדל מפני שהנסיך נודע ברשעותו ואם ידע על המכשפה היה הורג אותה.
רפונזל המרוצה שלשלה שוב את צמתה הארוכה והנסיך טיפס עליה למטה. הנסיך לא ידע – למזלה של המכשפה – מה בדיוק היה שם,
אבל זה היה חלק מתוכניתה הערמומית של רפונזל שלא הייתה תמימה לגמרי אחרי הכול. בליל אותו יום גזרה רפונזל
את צמתה הארוכה וקשרה אותה לרגל שולחן כבד שהזיזה אל מתחת לחלון. רפונזל טיפסה על השולחן ובעזרת הצמה
ששלשלה מהחלון ירדה למטה וכך ברחה מהמגדל. כשהגיעה לממלכה סיפרה רפונזל שהמכשפה רצחה את הוריה,
חטפה אותה למגדל והתאכזרה אליה. הנסיך אישר את דבריה בכך שראה את המכשפה הזועמת. מאז ועד היום כול בני האנוש בטוחים שהסיפור
של רפונזל הערמומית הוא האמת, אבל אנחנו יודעים באמת מה היה שם.
***מועתק ממסמך וורד! :P
אשמח לשמוע תגובות
אני יודעת ששני הסיפורים שלי על סופיה לא יצאו משהו
הראשון היה סתם אילתור
השני פשוט סיפרתי את החלום שלי בדיוק איך שאני זוכרת אותו (איזה מוזר שהיא הופיעה לי בחלום!)
ורק שתדעו, מה שכתוב כאן (על רפונזל) נערך פעם אחרונה ב- 23.3.2011 אז אל תשפטו אם זה לא כזה טוב כי כנראה שהוא עוד צריך עריכה
עד הפעם הבאה
אל"א / O.L.E
יום רביעי, 11 בינואר 2012
אז נכון שלא כתבתי הרבה זמן אבל זה לא אומר שהפסקתי.
אני גם לא הולכת להפסיק, ובטח שלא בלי התראה מוקדמת :P
אז כמו שחלק מאלה שהתכתבתי איתם בזמן האחרון הבינו,
הסמיילי הרשמי שלי הוא :P
שזה ההפך מ P:
ככה זה נראה אם תנסו לעשות את זה בעצמכם XD
המפריד הזה יצא כזה מהמם ^^
ולנושאים אחרים.
אני עכשיו עובדת על בעיקר 3 ספרים, אולי אני אצליח גם לעבוד על ספר האגדות הזה שכתבתי לכם עליו בפוסט הקודם אבל כבר
קשה לי מספיק לעבוד על 3 אלה ועוד עם השיעורים במתמטיקה..
אה! בכלל לא אמרתי לכם, אני בכיתת מופ"ת. למדנו פיזיקה מכיתה ז' במקום מ-ט' ואנחנו לומדים מתמטיקה במקביל (כמעט)
למה שלומדים בכיתה י' (אני כיתה ט') עם אותם ספרים! בדקתי עם בן-דוד שלי שגדול ממני בשנה ואנחנו גרים באותה עיר
אבל אני לא אוהבת לדבר על לימודים מחוץ לבית ספר, זה משעמם ומעצבן ><
וחוץ מזה בקשר לעיר הזאת; היא כזאת מעצבנת. למרות שיש מגמת קולנוע שאני ממש רוצה ללכת אליה אני מוכנה לוותר על זה
בשביל שנעבור לאיזור של קיבוצים, אנשים שגרים במושבים/קיבוצים הרבה יותר נחמדים, ותסלחו על על המילים, מכל החארות שיש לנו פה.
טוב, אלה דאגות שלי ואני לא אטריד אתכם בזה.
האגדה הבאה שאני אכתוב תהיה על סינדרלה נראה לי. יש שם פיה :)
החזירו לנו את העבודות בספרות היום, אני עשיתי על סיפור מהמיתולוגיה היוונית (ברור!)
וילדה אחרת , נקרא לה ב', שהיא אולי אחת הבודדות שאני קצת מחבבת בכיתה שלי, עשתה על הסיפור שלה אלה - אלה המכושפת,
או איך שקוראים לסרט, הקסם של אלה (Ella Enchanted)
ואני מאוד אוהבת את הסרט! הוא מזכיר לי נשכחות :P (אהמ-סמיילי רשמי-אהמ)
הספר האהוב עליי הוא ארטמיס פאול (השולט! וגם ארטמיס שולטת!) לא אחד מהם -כל הסדרה.
אני יודעת שאולי זה נשמע קצת לא מציאותי אבל אני ממש-ממש-ממש מקווה שאואן קולפר (הסופר של ארטמיס פאול) יכתוב איתי
את הספר הרביעי בסדרה ^^
בשביל זה הסדרה שלי צריכה להיות ממש אבל ממש ממש ממש טובה כדי שיתרגמו אותה לכל מיני שפות :$
טוב זהו להפעם :P
אני אכתוב לכם שוב בקרוב, כשאני אמצע זמן
בטח אחרי הטיול השנתי שכולם מכריחים אותי לבוא אליו...
או אפילו לפני זה
ואז אני אפרסם את האגדה המשוכתבת הבאה D:
או שלא :O
יום שישי, 13 בינואר 2012
13.1
תראו את זה... (זה לא כואב ואין בזה דם או משהו)
זה כל כך עצוב שקיימים דברים כאלה..
הסרטון הזה עדיין רודף אותי מאז שראינו אותו בשיעור ביולוגיה
כשאני נזכרת בזה שהיא בוכה אני רוצה לבכות איתה
זה עצוב עד כדי כך.
וכן, תאמינו או לא - יש כזה דבר רזה מדי! תפסיקו לחשוב שאתן שמנות (זה בעיקר בנות אבל יש גם בנים) כי זה פשוט לא נכון
איך שראינו את הסרטון כל הבנים התחילו להגיד עליה "כוסית" וכאלה.. עד שראינו את ההמשך.
כואב לי שיש אנשים שרואים את עצמם ככה...
בבקשה אל תהרגו את עצמכם!
לנושאים אחרים... מצטערת אם ביאסתי
היום ירד גשם :@ אמן שתתמלא הכנרת, וכל האגמים, שלא נהיה שוב בשנת בצורת ><
זאת ה-8 ברצף
טוב אבל זה לא משנה
מה שמשנה הוא - שניצחתי! קנדה שולטת :P
טוב זה כנראה לא כ"כ אכפת לכם אז אני אתחיל במשהו אחר (:
הספר הבא שאני רוצה לכתוב הוא על נער שהסתבך עם החיים, עד שהוא הולך לבית ספר ופוגש נערה בגילו.
היא עיוורת.
הספר הזה לא יהיה קשור לשום דבר על טבעי, חוץ מהסוף - שהוא דיי פילוסופי כזה :$
נראה לי שהוא יהיה יותר מוצלח מהראשון שכתבתי
אבל נחיה ונראה אה?
טוב, אין לי הרבה לכתוב היום
פתחתי את הפוסט רק בשביל להראות לכם את הסרטון, אז הנה הוא שוב:
ביי :P
יום חמישי, 2 בפברואר 2012
3.2
הייייי (:נכון שאני כותבת ברווחים גדולים אבל זה לא כזה נורא נכון?♑ זה המזל שלי, קפריקורן - מזל גדי ^^תבדקו פה:http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%96%D7%9C_%D7%92%D7%93%D7%99
אתם לא חייבים אבל זה קשור למיתולוגיה שאני כ"כ אוהבת (:זה כזה מאגניב *~* [סמיילי חדש שלמדתי (:]
אוווףףף אני חייבת לכתוב על טרוי זה הורג אותי ><אבל אם אני אכתוב פה זה יהיה ספויילר :'(
אוווףףף אני חייבת לכתוב על טרוי זה הורג אותי ><אבל אם אני אכתוב פה זה יהיה ספויילר :'(
ואני לא יכולה לכתוב אצלי כי זה גם ספויילר :Pאני בכל זאת אספר לכם קצת:טרוי הוא [סוג של!]
דמות חדשה בסדרה הראשונה שליהוא הבן של ___ ושל ___ [אהממ זה ספויילר XD יענו פרט שמגלה את העלילה בצורה דיי שקופה]
אבל הוא יופיע [לא בדיוק] באחד הספרים האחרונים בסיטואציה מרגשת (:
כבר דמיינתי הרבה ממה שהולך להיות בהמשך הסדר של הספר הראשון שלי אז אני יודעת טוב מאוד מה יהיה
לכן יש פרטים מרמזים כבר בספר הראשון O: מפתיע, הא?
אני הרבה מוצאת את עצמי חושבת על מה שאני אכתוב פה אבל בסוף אני שוכחתכמו עכשיו XD
בואו אני אספר לכם קצת על עצמי
מראה:שיער מתולתל [לא אפרו] בצבע חום-כהה [זה לא שחור דמט ><]
אני הרבה מוצאת את עצמי חושבת על מה שאני אכתוב פה אבל בסוף אני שוכחתכמו עכשיו XD
בואו אני אספר לכם קצת על עצמי
מראה:שיער מתולתל [לא אפרו] בצבע חום-כהה [זה לא שחור דמט ><]
עיניים בצבע חום כזה, לא יודעת אם כהה כי זה לא כזה כההעור שמשתזף בקלות,
אני נשרפת לעיתים יותר רחוקות מאנשים רגילים [הכוונה לשהיה בשמש בלי קרם הגנה וכאלה] (:
סגנון לבוש:אני אוהבת את המראה הרוקיסטי אבל לא יוצא לי להתלבש ככה הרבהכשאני לובשת טייץ אני תמיד [כמעט] לובשת גרבי ברך ~.~זה מאאגניב!! D:
אמונות:אני לא דתייה ול מסורתיתאני בת אדם [יותר נכון בת חווה^^ גו נרניה!] חילונית.
סגנון לבוש:אני אוהבת את המראה הרוקיסטי אבל לא יוצא לי להתלבש ככה הרבהכשאני לובשת טייץ אני תמיד [כמעט] לובשת גרבי ברך ~.~זה מאאגניב!! D:
אמונות:אני לא דתייה ול מסורתיתאני בת אדם [יותר נכון בת חווה^^ גו נרניה!] חילונית.
אבל אני מאמינה!! אני מאמינה שיש אלוהים [בשונה מאבא שלי ואחותי ><] והוא אחד ויחיד ומדהים ומהמם ואני אוהבת אותו ♥
אני גם מאמינה בעל טבעי, אבל אם הוא קיים בטבע זה אומר שהוא טבעי לא?אני אשמח לוויכוחי תיאולוגיה מעניינים אם אתם רוצים [ [email protected] ] שלחו לי מייל (;
זו התמונה שלי בפייסבוק (:אני בקרוב עוברת למשתמש הזה כשאני עוברת לתיכון $:אני כ"כ רוצה לעבור כבר :P
ולסיום של הפעם, הנה ההקדמה של הספר הראשון שלי, שלא תחשבו כץ וגרג'ובה [אורי חזקיה D:] שאני מצ'קלפת עליכם:
-תקווה, ידע ואומץ. אלה שלושת הערכים החשובים ביותר בעולם בו כל יצור שאתה מכיר עלול להרוג אותך בהינף אצבע, או ללא תזוזה כלל.
זו התמונה שלי בפייסבוק (:אני בקרוב עוברת למשתמש הזה כשאני עוברת לתיכון $:אני כ"כ רוצה לעבור כבר :P
ולסיום של הפעם, הנה ההקדמה של הספר הראשון שלי, שלא תחשבו כץ וגרג'ובה [אורי חזקיה D:] שאני מצ'קלפת עליכם:
-תקווה, ידע ואומץ. אלה שלושת הערכים החשובים ביותר בעולם בו כל יצור שאתה מכיר עלול להרוג אותך בהינף אצבע, או ללא תזוזה כלל.
התקווה עוזרת לך להאמין במה שאתה עושה, הידע הוא הכוח החשוב ביותר שיהיה לך אי-פעם (במיוחד הידע על חולשות האויב)
והוא מה שיעזור לך לנצח בקרבות. והאומץ הוא הנותן לך את הכוח לעשות את הצעד הראשון.אולם לא הכול נורא כל כך באותו עולם;
להפך – זהו עולם מלא בכל טוב. עולם בו הכול אפשרי והכול אמיתי.את העולם הזה, שהיה פעם חלק מרכזי וחשוב בחיי כל מיני היצורים החיים
על פני כוכב הלכת ארץ (ולא רק על פניו), בני האדם (בימים אלה "השולטים" באותו כוכב) שכחו ותקווה שלא יגלו אותו מחדש.
זהו תפקידו של כל אחד מן היצורים החיים באותו עולם קסום. מספרם של בני האנוש עולה על זה של היצורים הקסומים ולפעמים זה כל מה שצריך
כדי לנצח בקרב – הקרב על הכוכב.
יום שבת, 18 בפברואר 2012
הייייייייי כולם D:
נכון שהרבה זמן לא כתבתי...
אבל אל תדאגו אני לא עוזבת בלי מכתב פרידה מרגש ^^
אז זה הזמן לפחד רק אם אני עושה כותרת משהו כזה:
"מכתב פרידה ארוך ומרגש" XD
אעאעאעא ראיתם שזה מפריד חדש של-א אני הכנתי? O:
אני בשוק מעצמי שלא היה לי כוח להיכנס לפוטושופ כדי להכין עוד מפריד $:
היום קראתי משחקי הרעב: התלקחות הקטע שהם מוצאים שהזירה היא בעצם שעון @:
"טיק טק. זה שעון."
ווואוווווווווווו רעיון כזה טוב שלמה אני לא חשבתי עליו???
כי אצלי זה לא כ"כ קשור...!
טוב אהמ אז >>
נושא אחר.
יש לי רעיון לספר שלי השני בסידרה הראשונה ^^
ואני עכשיו הולכת אחרי זה לערוך את הספר הראשון שלי בפעם האחרונה [לא כזה הרבה רק לשנות שגיאות בסימני פיסוק וכאלה]
כן כן הבנתם נכון!
ואם לא הבנתם: אני שולחת את הספר להוצאות לאוררר!!!! D:
יאיי אני ממש מאושרת מזה :P
אבל אני דיי נבהלתי כשקראתי שם על הגריסה של הדברים $:
אני ממש ממש ממש מקווה שהספר יצא לאור ויהיה רק מכר! אתם קוראים יקרים חמדמדים ואהובים שלי הולכים לקנות אותו נכון?
ואם לא אז תדאגו שהסיפרייה אצלכם תקנה ותקראו בסיפרייה??
בשבילי....?
כול זה אם הוא יצא ><
נחכה ונראה..
מקסימום אני אתרגם לאנגלית ו/או אנסה ספר אחר מאלה שאני כותבת עכשיו :P
[כן, אני סמיילרית גאה ^^]
הבנתי שגם אלה שחשבתי שהם חברים שלי פה [העיר הזאת בלאכס ><] הם ל באמת חברים.
נגיד יש את הילד ההוא, נקרא לו ל', שהיה כזה חמוד וממש עזר לי עם הפחד שלי מגבהים בטיול השנתי כשטיפסנו על צוק ועל הר
באמת, ממש הלך איתי יד ביד
אבל אתמול, כול היום הוא קרא לי מטומטמת ואז לקחתי את הקלמר שלו בשיעור ואמרתי לו שיתנצל, אבל הוא הוציא לי לשון.
כ"כ ילד בכיתה ג'. אחרי זה עוד הוא לקח לי מחברת מתמטיקה ואת המיטריה.
אז מזאת שיושבת לידי אני עוד מצפה לזה היא תמיד קוראת לי מוגבלת ומפגרת וכאלה $:
וכשיש לי הברקות ואני שמחה שיצאתי יותר חכמה מהחרשנית הזאת היא אומרת לי "מה את מרוצה מעצמך"
שונאת אותה ><
אבל אני באמת חשבתי של' היה באמת חבר...
חבל. על זה נאמר ho, well.
יש לי מלא ספרים לקרוא שקוראים לי מהמדף אבל אין לי זמן וזה עצוב :(
לא נורא עוד מעט חופשש ^^
למה אני מתחפשת? לא יודעתת...
יש כאלה שיגידו שפורים זה חיקוי עלוב להלוואין [ליל כל הקדושים] אבל זה ל-א נכון $:
פורים זה חג שיש בו מאכל עם שוקולד ועל זה נכבד ונוקיר אותו לנצח D:
חג שנוי במחלוקת זה פסח...
מצד אחד אין כ"כ מה לאכול אבל מצד שני אני מממממש אוהבת עוגיות של פסח! זה טעיים :P
אני בכלל נולדתי בסביבות חנוכה ^^
אז אממ היום אין לי הרבה לומר, חוץ מזה שפתאום כולם נראים לי נמוכים ~.~
אני הולכת ברחוב וככה זה נראה...
אז סוללות החפירה שלי דיי מוגבלות כי אני לא ממש טובה במציאת נושאים $:
אולי יום אחד בחופש אחד אני אעשה פה משחקים ואז סוף סוף אנשים יגיבו לפוסטים שלי פה ><
סתםםם אתם מדהימים ^^
למרות שאני לא כ"כ יודעת מי אתם /=
מבטיחים לא לגלות את הסודות שלי?
~נראה~
אז אממ לפנות ערב טוב כולם D:
ביי.
יום רביעי, 16 במאי 2012
14.5/16.5
רציתם פוסט חדש? קיבלתם (;
לא שאני מרגישה יצירתית או משהו, פשוט לא השתמשתי במפריד הזה מלאאא זמן :P
אז מה חדש אצלי?
התקבלתי למגמת רובוטיקה ^^ יאיייייי
אבל נראה לי שהם הולכים להעיף אותי.... נקווה מכול הלב שלא :<
ואיך קשור רובוטיקה לקולנוע? מה פתאום עברתי משם לפה? O:
קודם כול, אני דוחפת דברים לא קשורים XD
שנית, [כן אני בין היחידים שמשתמשים במילים כאלה :P] אממ רובוטים מופיעים בסרטים D:
אבל לא בגלל זה הלכתי לשם.
בקולנוע לא קיבלו אותי החארות, אמרתי כבר, לא? בגלל שאני גרה רחוק... והחייזרים וזה :< [אין לי באמת מושג מה הסמיילי הזה אומר XD]
אז למה בעצם? בגלל ש... טוב, זה מעניין אותי כל הדברים האלה (: [ARTEMIS FOWL STYLE XD]
היום היה KINDA שמח וזה D:
לבשתי מכנסיים שלא לבשתי הרבה זמן והן דווקא יפות כאלה :P
~~~~~~~~~~~~
עשיתי הפסקה בכתיבה, עכשיו כבר ה-16.4
והיום אני מרגישה נורא.
למה תמיד כאב???
אם היה לי מישהו בכיתה שיכולתי לדבר איתו על הכול...
באמת שאני צריכה פסיכולוג.
אני יודעת מה הבעיות שלי, אני רק צריכה שמישהו יכוון אותי איך לפתור אותן [לצערי על הרג המוני יוציאו אותי להורג אז זה לא בא בחשבון P:]
חברה אמרה שאני חיה בעולם משלי.
אז לא, זה לא נכון. אני מדמיינת עולם טוב יותר מזה שפה :<
ותאמינו או לא, יש הרבה שחיים בעולם משלהם.
יש כאלה שחושבים שאם להם טוב, אז לכולם טוב. (אהמ ל' אהמ)
אם תדברו איתי, רוב הסיכויים שתגיעו למסקנה שאני אחת ששומעת פופ ושירים שמחים וזה,
אבל האמת?
אני שומעת רוק [וקצת פופ XD אבל באמת קצת] ושירים כאלה שגורמים לך לרצות להתאבד וזה...
אני בתכלס, שמחה מבחוץ ועצובה מבפנים. אני משתדלת TO DO MY BEST
אבל לפעמים זה לא מספיק /:
אין לכם מושג כמה שאני משתדלת להיות אופטימית בחיים המזורגגים האלה [אני יודעת, יודעת XD] ואני משתדלת לא לבכות... אבל לפעמים זה יוצא. זה יוצא בגלל משהו דבילי אבל זה על כול הדברים האחרים גם כן.
וכשאני בוכה... I DON'T WANT THEM TO KNOW.
[סליחה על כל האנגלית, אני פשוט חושבת באנגלית וככה זה נשמע יותר טוב :P]
זוכרים את ההוא שדיברתי עליו בפוסטים הקודמים? הוא ממש מתסכל.
אם אני אגיד לכם מה שאני רוצה יש סיכוי שתדעו מי זה ואני לא רוצה שזה יקרה $:
וזוכרים את ההוא מהכיתה שלי, ל'? הוא גם מעצבן אותי. אבל ממש.
בנים יכולים להיות כאלה אדישים וזה מחרפןןןןןןןןןןןן אותי בטירוף ><
זה השיר שמתאר את החיים שלי:
(קטע מתוך הסרט אנני ^^)
זה השיר שמתאר אותי (וואו זה כאילו כתבו אותו עליי O:):
(עם כתוביות, שתדעו להכיר אותי למי שבא (;)
ונראה לי שבנימה חיובית זו אני אסיים להפעם.
נתראה LATER (;
וואו אשכרה קראתם הכול? O:::::::::::
רוב הסיכויים שסתם ירדתם עד הסוף XD
אל תדאגו אתם לא צריכים לקרוא את זה, בטח שלא מי שכבר קרא בבלוג הקודם (;