פעם גרתי בעיר הזאת. הייתי בת 5. אני עוד זוכרת את הדירה...
אני זוכרת איפה הייתה המעלית.
אני זוכרת איך נראתה המרפסת ואיך אהבתי לשבת בה ולהסתכל על הרחוב.
אני זוכרת את המסדרון.
אני זוכרת את שולחן האוכל, בפרט את המנורה מעליו. אהבתי להסתכל על הצורות שהרכיבו אותה.
אני זוכרת את הסלון ואיך אני ואמא שלי ואחותי [שקטנה ממני בשנתיים] שרנו בו שירים של פסח.
אני זוכרת את הצהרון שהיה לי ואת רחבת הדשא עם גן השעשועים ליד... [עברתי שם לא מזמן וממש חייכתי, כמעט צחקתי. זכרתי אותו ענקי, ועכשיו הוא נראה כזה קטן [:]
ואז עברנו דירה. לבסיס צבאי. אמא מספרת שכשהייתי קטנה יותר גרנו בבסיס קרוב לשם אבל את זה אני לא זוכרת. הייתי בת 6 או 5 כשעברנו לשם, אני זוכרת שנסענו לשם אני אמא שלי ואחותי עם דוד שלנו, אח של אמא.
אבא לא גר איתנו שם. [לא כי ההורים שלי פרודים, הם מאז ומתמיד היו ביחד פשוט לא הייתה לו עבודה בבסיס...]
בכול זאת אהבתי לגור שם. אני זוכרת שם כמעט הכול: את הביניינים, את הכביש, את החניות, את הגבעה שמול השקם, את השקם - איך אהבתי את השקם... את הירקות והמשאים שלהם עם בכתובת נ נח נחמ נחמן מאומן [חשבתי שככה קוראים לבעל המשאית XD ושהוא מאומן עם שרירים XD] אני זוכרת את הגן ואני זוכרת את כיתה א' וגם את הקייטנה, ואת הבלבול שהיה עם האוטובוסים
ושפעם לקחתי את אחותי מהגן למרות ששנה לפני זה היא הייתה בגן שצמוד לגן שלי...
ואני זוכרת את גן השעשועים, ואיך אהבתי את הסולם ההוא, לשבת עליו למעלה ^^
אני זוכרת שאני ואחותי תמיד התחלפנו במיטות ובסוף אני השתלטתי על המיטה הגבוהה כי לא היה לי נוח לישון על מיטה עקומה :P
ואני כ"כ זוכרת את התוכנית ההיא של התאומות אולסון המצויירות XD ואת התוכניות של קרטון נטוורק שאהבתי למרות שמילה לא הבנתי :]
כשעברנו שוב, ישר באתי לכיתה ב'. אני זוכרת שאמא שלי הפגישה אותי עם ילדה אחת, אפילו גבוהה יותר ממני היא הייתה, כדי שאני לא אהיה לבד בכיתה
אבל אני חושבת שזה הרס לי הכול.
נכון שהיו לה כוונות טובות, אבל זה הרס לי הכול.
כשהגעתי לבית הספר, תמיד עקבתי אחריה. לא חשבתי אפילו על להכיר ולדבר עם אחרים... הייתי כ"כ ביישנית אז.
זה לא מה שרציתי לספר אבל תמיד טוב להוציא את המחשבות מהראש.
מה שרציתי להגיד זה, שאף אחד שאני מכירה לא יכול להבין. הם היו ביחד מאז הגן. הם אולי לא חברים כולם של כולם אבל הם מכירים כ"כ הרבה שנים...
הם היו בעיר הזאת כ"כ הרבה שהם מכירים אותה טוב.
אני לא מכירה אותם הרבה זמן.
אני לא מכירה את העיר הזאת כ"כ טוב.
אין לי הרבה זכרונות ממנה. יש לי הרבה זכרונות מהבסיס.
חשבתי לעצמי, שאולי אם הייתי נשארת שם הייתי הרבה יותר חברותית ומוצלחת ממי שאני היום. אבל אף אחד לא נשאר בבסיס צבאי יותר מ2-3 שנים. אף אחד. כול מי שהיה שם, כול מי שהכרתי, בטח עבר דירה כמוני. אולי שנה מאוחר יותר, אבל עבר דירה. כול מי שיש לו הורים בקבע עובר דירה. כול מי שיש לו הורים כמו אמא שלי בקבע עובר דירות הרבה.
אני זוכרת רק 2 מעברים, אבל עברתי דירה 5 פעמים.
חמש.
אני מתגעגעת לדרום.
חברה שלי, היא הייתה איתי בכיתה א' וגם גרה איתי בבסיס, ממש הבית ממול. אני זוכרת את החוג של הבישול שאמא שלה עשתה [היא ממש מעולה בזה, אמא שלה ^^].
אז בקיצור, היא עברה דירה שנה אחריי, אבל עברה לבסיס אחר בדרום. אני? עברתי לעיר מסריחה במרכז.
מי כמוני יודע שאנשים בערים גדולות הרבה פחות נחמדים ומקבלים מאנשים שגרים במושבים [בסיס זה כמו מושב... רק שההורים של כולם עובדים בקבע בצבא (;]
אני רוצה לחזור לדרום.
שם היה לי טוב.
פה לא טוב לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
