הבלוג האולימפי-לונדון 2012

הדבר הראשון שעשיתי אחרי שטליק הזכיר את צמד המילים המרגש "הבלוג האולימפי" היה לגשת לבלוג האולימפי הקודם ולקרוא מה עצמי חשב לפני 4 שנים. המסקנה העיקרית היא שלעצמי היה הרבה יותר זמן אי אז בימי בייג'ינג העליזים. זמן ובעיקר ידע. לפני 4 שנים ידעתי להגיד ילנה איסבייבה ואפילו להציע לה להתחתן איתי. היא לא הסכימה. בסוף במקום קופצת במוט מצאתי משהו הרבה יותר טוב. היום, גוזלית קטנה אחת אחר כך, יש לי פחות זמן להתעניין ולדעת על מה אני מדבר.

 

אני מניח שכמו רבים, גם אני מחכה בעיקר לתחרויות האתלטיקה ומקווה שיהיה לי זמן לראות (או לפחות לדגום) אותן. ממה שראיתי עד עכשיו, בעיקר שחייה וקצת התעמלות, לא התרשמתי במיוחד. אני מאוד מקווה שאלכס שטילוב יצליח להביא מדליה ראשונה בהתעמלות, והתרשמתי כמו כולם מההישג המדהים של מייקל פלפס (הגם שברור שימיו הגדולים באמת מאחוריו).אבל כפי שכתב בלוגר אחר, עדיין אין את התמונה שתחרט בזכרון, האירוע האחד הזה שנוכל כולנו לזכור שנים אחר כך. אולימפיאדות רבות בעבר ידעו לספק לי ולרבים אחרים את הרגע הזה, ואני מאוד מקווה שיהיה אחד כזה גם בלונדון.

 

כיוון שאין לי את הזמן לשבת כל היום ולעקוב אחרי האולימפיאדה, יוצא שאני עוקב אחריה באדיקות בעיקר דרך אתרי האינטרנט. לא, אני לא יושב במשרד וצופה בשידור ישיר בתחרויות, אני פשוט קורא מדי פעם מה אנשים כותבים על האולימפיאדה. כמה טוב שיש ביקורת שתסדר לנו קצת את הראש ותבהיר לנו מה אנחנו אמורים להרגיש בקשר לכל מיני תופעות. גרטל, למשל. תארו לכם שהייתי טועה ונותן לחיבה הותיקה שיש לי לאיש החביב הזה להרוס לי את האפשרות לרדת עליו. הרי נדמה שהספורט העיקרי באולימפיאדה הוא לא ההתעמלות השחייה או האתלטיקה אלא ירידות על גרטל ועל הערוץ הראשון, על הספורטאים שלנו ועל המזג אוויר ובעיקר על ביבי. נראה לי שהמזג אוויר זה האלמנט הכי קריטי. האם האדם הסביר יכול לשבת בתל אביב המהבילה באוגוסט ולראות את לונדון האפרורית בלי להשתגע ? בלי לקנא בגרטל שממש נמצא שם ? ואם כבר פתחנו את זה, מה באמת רוצים מגרטל ? אני שואל בשיא הרצינות ?
האיש ייחודי, מסור לתחום שאותו הוא מסקר, מסתדר עם הפרשן (אגב, האם זה רציני, בתור דוקטור לשאת את השם "בוקי" ???) ואפילו מוכן לקבל שאלות. הכול הכול ורק שלא תעזבו אותו לבד עם בוקי ועשרים אלף צופים בבריכה האולימפית. נשבע לכם שאני לא יודע מה רוצים ממנו. האיש אמור לתאר מקצוע די שגרתי ולהפוך כל מקצה (היו בערך 8,734 מקצים עד עכשיו) לאירוע הכי מעניין/מרגש. ביחס לכובדה של המשימה, הוא עושה עבודה לא רעה בכלל. הניחו לו.

 

ואפרופו "הניחו לו", כמו בכל אולימפיאדה גם באולימפיאדה הזו הביטוי שיכול לתאר את הציבור בישראל בהצורה הנאמנה ביותר הוא "מניה דיפרסיה". ההתייחסות של הציבור (ושוב, כשאני כותב ציבור אני מתכוון בעיקר לאלה שיוצא לי לקרוא באינטרנט) לספורטאים הישראלים גובל בהיסטריה. אני נזכר בלחץ האטומי שאפף את סיום האולימפיאדה בסידני, כשהמדליה של קלגנוב עוד לא הובטחה, אני נזכר באנחת הרווחה הקולקטיבית של העם היושב בציון כששחר צוברי המשיך את הרצף ובכל זאת זה עדיין לא עוזר לי להבין איך במדינה כל כך בעייתית, עם 35 מעלות ומיליון אחוזי לחות, תקיפה שתהיה או לא תהיה באירן, אנשים שמציתים את עצמם משל היו הלפיד האולימפי וצרות עין לכל כיוון, העיסוק האובססיבי בזכייה במדליה פוסל כל דיון אחר. ושלא נטעה, גם אני קיוויתי שאריק זאבי יפרוש עם הישג ועם עוד גולגולת על החגורה. גם אני קיוויתי שארליך ואנדי רם יעשו את הבלתי ייאמן וסוף כל סוף ינצחו את האחים ברייאן. אבל ברור לי שהם עשוט את המקסימום וזה מה שהמקסימום שלהם שווה.

 

ולסיכום, מתי מתחילה האתלטיקה ???

הבלוג של אילון