אני במצטיינים (כןכן אני חכמה ביותר) , אז היום הלכנו לבקר בבית חולים "מאיר" בכפר סבא ,

ולהביא משלוחי מנות לידלדים שמאושפזים שמה , ולפגוש ליצנית רפואית .

הסתובבנו במסדרון , לא יודעים לאן להיכנס ואת מי ניפגוש שם ,

ניכנסנו כמה ילדים לכל חדר לתת משלוח מנות.

אז אנחנו נכנסות לנו לתוך חדר עם ילדה קטנה בת 4 ואבא שלה , שיש לו שם מיטה לידה .

לא יודעת למה היתרגשתי מזה שהיה לו מיטה לידה , זה הרגיש לי כזאתי הרגשה טובה כזאתי ..

אז ניכנסנו והצגנו את עצמנו ומאיפה אנחנו ומה קורה פה והכול , ונתנו לה שני משלוחי מנות ,

גדושים בממתקים ודברים טובים.

היא חייכה , חיוך כזה שניכנס לך ללב , 

חיוך כזה שאתה רואה אתזה - אתה פשוט לא יכול שלא לחייך:)

היא הייתה כל כך ביישנית , אבא שלה שאלה אותה " ומה אומרים לבנות ? "

והיא פשוט התחבאה מאחורי הראש של אבא שלה , ואנחנו עמדנו שם וצחקנו .

זה היה מצחיק וכל כך חמוד , כל כך חמוד :)

כשאבא שלה התייאש מלנסות להוציא ממנה תודה , הוא אמר לנו בעצמו תודה ,

ואמרנו לה שתרגיש טוב וחג שמח:)

הבאנו לעוד ילד קטן , לא ניראה כאילו איכפת לו מאיתנו כל כך .. 

למרות  שהוא שיחק במחשב , אני לא מאשימה אותו (;

אמרו לנו שיש ילדה אחת בבניין השני במחלקת עמוד שדרה ,

באנו אליה והיא הייתה בגיל שלנו , ערבייה.

היא כניראה לא כל כך מבינה עברית אז אימא שלה (ניראלי) תירגמה לה ,

וברגע שמאיה הוציאה את המשלוח מנות מהתיק , נהיה לה חיוך ענקיי על הפרצוף ,

וזה היה כל כך  כייפ ליראות אתזה:)

אחרי זה חזרנו עוד פעם לילדה הקטנה ,

היה לנו כתר של נסיכות לתת לה .

היא הייתה כל כך מאושרת מהכתר , זה גרם לכולנו לחייך , אני בטוחה :)

שמענו הרצאה , אם אפשר לקרוא לזה הרצאה ,

של שתי ליצניות רפואיות ,

והבנתי שזה מקצוע כל כך חשוב ,

גם אם זה לא ניראה ככה ,

הם משמחות את הילדים בבית חולים הקודר , הם מדברים איתם , הם עוזרים להם - גם אם לפעמים זה לא בצחוק .

המישפט שהכי תפס אותי שהם אמרו - "  כשזה היום האחרון של הילדים האלה לחיות  - ההורים רואים רק את הסוף ,

את המוות , אבל אנחנו רואות את החיים , את החלק הבריא שעדיין יש בו " 

זה אחד המשפטים הכי חזקים ששמעתי .