אני כל כך רוצה לכתוב

לכתוב כם אם זה אומר לא בהרכח לכתוב כל יום ויום , 

אני רוצה לכתוב בשביל להוציא ממני דברים להוציא ולא להשאיר אתזה עליי ומועקה שתתחיל בי 

~~

כל כך הרבה זמן שרציתי לכתוב עליו , למרות שזה היה שנה שעברה לא אכפת לי 

כמה שאני והיא יכולות לצחוק עליו , תמיד שאני אראה אותו - 

הלב שלי יקפוץ לשנייה .

גם אם היא לא מרגישה אתזה , אני מבינה אותה לגמרי 

אני פשוט נתקעתי עליו . פשוט נתקעתי - כמו עם הראש בקיר . כמו מפגרת . בחיי .

אני רואה שיחות שלנו , אסמסים ואני פשוט מתחילה לבכות . 

דמעה שזולגת לי מהלחי מזכירה לי את היום ההוא כשהוא בא אליי , וכמעט ש .. כמעט שהתנשקנו (למרות שלא סיפרתי לאףאחד)

ואז אני ניזכרת ביום הזה , ניזכרת ובוכה עוד יותר 

ואני אפילו לא כועסת עליה . איך אני יוכל לככעוס על הילדה הזאת ? 

ת'אמת שבשנה שעברה אפילו לא יכלותי לחשוב על אפילו לכעוס עליה , היא הייתה (ועדיין) חלק ממש חשוב לי  בחיי , 

שאני יהרוס אתזה בלכעוס על משו שאני יודעת שאני יתחרט עליה לאחר מכן ? כן בטח .

אבל כשראיתי את התגובות שלה על תמונות שלו , ידעתי שהיא אוהבת אותו ממש - אני בחיים לא ימנע ממישהי דבר כזה 

(לא שלא אהבתי אותו באותו הזמן ) במיוחד לא ימנע אתזה ממנה .

ואיכשו הגעתי אליה כשבכלל דיברתי עליו , אני כזאת לא קשורה . (:

~~

אני רוצה להיות שחקנית 

אני ממש רוצה להיות שחקנית 

אבל כמה שאני ירצה

כמה שאני ינסה 

אני עדיין ארעוד שם 

על הבמה הזאת 

ויזיע 

ופשוט לא אוכל לדבר 

אולי בשלב מסוים אני אצליח לדבר בלי לרעוד , אולי בשלב מסוים היא באמת תיקח אותי לשחק תפקיד רציני ,

תפקיד לא כמו שלי ..

אני רוצה לדמיין אותי כשחקנית אבל אז אני חושבת על המכשולים , הכל כך רבים שיש בעבודה שכזאת 

אני חושבת על הדחיות והאודישנים , אני חושבת על זה שבחיים אני לא באמת יצליח כי איך אפשר להצליח פה בישראל ממש ? 

ולהצליח בחו"ל לא בא כאפשרות אצלי , זה בא כאפשרות למוכשרים ממני 

וכמה שהיא תגיד לי שאני השתפרתי השנה וכמה שהתקדמתי אני עדיין יודעת שהגעתי מנקודת אפס . אחרי פאקינג 6 שנים .

הגעתי מנקודה שסתם באתי לשיעורים וצפיתי , אני לא רציתי להשתתף , לא רציתי לדבר, לא רציתי לשחק 

עד שהשנה החלטתי משו - להשתנות . מהקצה אל הקצה . אני רציתי להתחיל לדבר , להתחיל להשתתף , להתחיל לשחק באמת 

זה התחיל לגלוש לחיים שלי , אני מנסה להיפרד מהביישנות הזאת , לא מהביישנות החמודה הזאת שאולי יש לי , מהביישנות המעצבנת - 

שלא נתנה לי לדבר אפילו מילה או חצי מילה עם אנשים שאני לא מכירה , תמיד חושבת על הרושם הראשוני , תמיד חושבת על מה חושבים עליי 

תמיד חושבת על מה שיכול להיות שהם אומרים עליי מאחורי הגב , צוחקים עליי ועל ההתנהגות שלי , על זה שאני לא זורמת בשיחה , על זה שאני

לא מדברת רק יושבת שם ובוהה בהם כאילו יש להם משו שם על הפנים . 

כבר נימאס לי להיות הילדה הזאת , נימאס לי להיות השקטה הילדה הטובה הזאתי - כניראה שבאמת השתניתי , יכול להיות שלטובה יכול להיות שלרעה 

אבל במה שקשור למשחק - השתניתי לטובה , לפחות לדעתי .

זה התחיל רק במונולוג הפשוט שלי על דנה י, ילדה בת 16 שאוהבת לצייר . משם הכול התחיל .

~~

זה קשה למצוא חברים אמיתיים 

ואי אפשר להתכווח עם זה .

חברים כאלה שתמיד יהיו שם , גם כשהם לא שם .

חברים כאלה שתמיד מקשיבים לך , גם כשאים להם מה להגיד , הם בכל זאת מייעצים לך (אפילו ת'עצות הכי מפגרות שיש)

כאלה שפשוט פותחים לך את המגירה , לוקחים כוס ואז אומרים " אפשר לשתות ? "

כאלה חברות ישלי , במיעוט רב , אבל אני מקווה שזה אומר עליי משהו .

תמיד רציתי שתהיה לי חברה טובה כזאת כמו שלמיילי ולילי יש בהאנה מונטנה (שושש) כזאתי שבאזיקים איתי ,

פשוט אני לא יכולה לתאר פשוט חברה טובה שתבוא כשאני צריכה אותה ואני אבוא מתי שהיא רק צריכה אותי .

מצאתי כאלה השנה , אבל החיים זה לא תמיד כמו הסדרות והסרטים (כידוע לכולם) ויש פעמים שאנ חנו רבות , אנחנו כועסות ,

אני כועסת על משו שהם אמרו , כועסת על משו שהם עשו או לא עשו , פעמים שפשוט באלי לצרוח עליהם .

אבל אז אני ניזכרת בחלום הנוראי שהיה לי , חלום שבו אף אחת מהן לא הייתה , ות'אמת גם מי שפחות חשוב לי - הם פשוט לא היו שם .

זה היה רק אני לבד , לבדי , בודדת לבד .

הייתי כל כך אומללה - התעוררתי מהחלום הזה בזעזוע  וישר חשבתי על כמה שהן חשובות בחיים שלי .

כמה שכולם היו חסרים לי אם הם לא היו כאן .

כל כך לבד .

עריכה :

אני יודעת שאני רבה איתך ואיתה ואיתה לפעמים , שאני כועסת , ואפילו לפעמים אומרת דברים שלא צריך להגיד , את חייבת להבין כמה אני אוהבת אותך , וכמה את חשובה לי ולא איכפת לי כל מה שאמרתי היום . אני יודעת אלה שינויים קטנים אבל פאק , זה את אחרת לא משנה מה תגידי - זה את שאני לא מכירה וזה קצת שונה לי - אז תני לי קצת זמן להתרגל אלייך החדשה . ואני מצטערת על מה שאמרתי : אני אוהבת לדבר איתך על לקים ועל ציפורנייים , זה מצחיק אותי ומשעשע , ועל הגוף שלך ? דיאטה ? תאמיני לי זה הדבר הכי שמפריע לי . פאק בנאדם , אני יודעת שכולנו כרגע בשלב הזה , של להיות רזה והכול אבל פאק איט ! שלא תעזי לחשוב לשנייה להרעיב את עצמך (ואם את קוראת אתזה עכשיו , כןכן את , גם את שלא תעזי להרעיב את עצמך) בקיצור אירוכי , בבקשה אל תחשיבי את הפעם הזאת את יודעת שאני מתה עלייך .

~~

אני שומעת שיר וישר חושבת עליו .

אני שומעת שיר אחר ואני פשוט חושבת - זה כאילו אני כתבתי אתזה על השני .

אני פשוט לא יכולה יותר .

ולא אני לא מספרת לחברות שלי עליהם (למרות שהם יקראו כאן גם ככה אם הם יסבלו את כל החפירות) 

אני לא מספרת עליהם כי הם כל כך חשובים לי , אני פשוט לא רוצה לאבד אותם אחד אחד .

אני לא רוצה שהם ילכו ואז אני ישאר בלעדיהם . הם חלק ענק בחיים שלי .

ביום - אני רק מחפשת אותם בהפסקה , רק כדי להגיד ההי , לראות שהם באו היום לבצפר , 

לראות שהכול בסדר איתם , לראות .. לראות שהם שם .

ואז אני פשוט משתגעת .

כי לא - אני לא רוצה להיות חברה שלהם (or did I ) אני לא רוצה שמשו יקרה בינינו ( ?) אני לא רוצה להרוס את מה שיש בינינו עכשיו .

אבל מה אני יכולה לעשות עם הפאקינג חרא הזה . ?!?

~~

קראתי אצל חברה פוסט שהיא כתבה על זה שאנשים לא עוקבים אחרי העצות שלהם עצמם .

ת'אמת - שזה כל כך נכון לגביי עכשיו .

אני אומרת לכל החברות שלי " די תפסיקו כבר עם כל הדיאטות האלה . אתם כל כך רזות . אתם כל כך מושלמות . 

אתם אפילו לא ראואות אתזה . " ואני מתכוונת לכל מילה שלי , באמת . 

בעיה היא שאני פשוט מסתכלת על עצמי וחושבת - מה קרה לבטן שלי מכיתה ו' ? למה אני כזאת שטוחה (לפעמים אני מרגישה ככה) .

ועוד כל כך הרבה שאלות מעצבנות על המראה שלי 

ואמרו לי - אין לך מה לעשות עם זה , זה מי שאת .

הלוואי ויכולתי להאמין בזה בעצמי .

למרו שאני לעולם לא יעשה דיאטה , לא אחת מסוכנת ולא בגיל שכזה , אני תמיד חושבת על מה היה קורה אצלי אם כן הייתי עושה ..

ואז , כמו שאר הבנות , אני חושבת על הקיץ כל הבגד ים שאתמול קיבלתי , הכל כך יפה , אבל אז אני רואה את הבטן שלי למטה ,

אני מנסה להכניס אותה פנימה והופ! הנה הכול הסתדר מחדש ..

~~

מוזיקה = חיים 

~~

כמה תמונות שלדעתי קשורות לפוסט וזה(:
 

כשמתקשר לתמונה שמעל - שיר ממש יפה , והזמר חתיך . בערך . כן(:

זה שיר שתמיד מעודד כשצריך , וגם כשלא צריך הוא כייפי שכזה . 

אני צריכה אחד כזה אחרי הפוסט הזה D: