איפה אני ? לאן נעלמתי ? 

הפכתי לילדה שמתבאסת מהר , הולכת למוזיקה ולא מקשיבה לעולם , לא מקשיבה לאחרים , 

לחברה ולסביבה .

איפה אני מכיתה ו' ? איפה זאתי שכולם חשבו "וואו , נטע - אף אחד לא ישיג אותה , וואו נטע - היא חברה של כולם ,

היא אוהבת את כולם , וכולם מסתכלים עליה לא בתור ילדה רגילה" (לדבריו לפחות)

אני מתעצבנת מהר על חברות שלי , אני שונאת אתזה .

זה הורס לי הכלל . 

אולי זה יעבור אחר ה..ימים האלה שבחודש(;

אבל אני לא מאמינה .. זהו . אני הרשעית - מתעצבנת מהר ולא סולחת ולא שוכחת , זאתי שצוחקת על כולם ,

משתמשת בציניות לכל דבר . 

אני לא זורמת בשיחות , אני נתקעת . פשוט נתקעת . ואני רואה את כולם - צוחקים אחד עם השני , מדברים על הכול , 

גם על הרגשות שהכי קשה לדבר , ואני - אני שותקת , בצד , מקשיבה לכולם .

הילדה התמימה עם המשקפיים העגולים האלה של הארי פוטר - נעלמה לתמיד הא ? .. חבל .. אהבתי אותה .

ואני בוכה על מישי שאני כבר לא מכירה .. פתטי מאוד . (:

אני כניראה לא מראה את מה שאני באמת מרגישה , כי הם בעצמן אמרו לי שאני משדרת חוזק , חברותיות , כאילו לא איכפת לי מה שאחרים חושבים .

כן בטח , אני . כל כך ההפך . 

אני חלשה , צינית סרקסטית , ואני הרבה יותר מידי חושבת על מה שהם חושבים , על מה שהן חושבות , וכרגע אפילו על מה הוא חושב .במיוחד.

ואני עדיין בוכה . מזה . זה לא מתאים לי . לא לתדמית שלי . לא לנטע החדשה . המחודשת . זאתי שאני שונאת פשוט לפעמים . שאני רוצה לתת לה כאפה לפעמים על מה שהיא אומרת ועושה . ואפילו לפעמים על מה שהיא אוכלת , אז זה ממש לא חשוב כרגע . כי אני אחרת . 

דאמ . אני שונאת לבכות כשאני לבד .