הייתי מבואסת , לא היה לי כוח לכלום .

ואז היא באה ועזרה לי ועודדה אותי אפילו בלי לדעת על זה , 

היא פשוט באה והצחיקה אותי - בזמן שהייתי בטוחה שאני לא אצחק לפחות להרבה זמן -

היא הוציאה ממני את החיוך הזה , הגיחוך , ואז הצחוק המגלגל 

היא דיברה איתי , וצחקה איתי - וגרמה לי לשוב ולחייך 

ראיתי שמשהו קרה לה היום בחוג (מישהי אחרת) - היא הייתה צדוכאת כזאת , הלכה לבד , 

עם התיק על הגב - המבט המוכר כל כך ..

רציתי לעשות בדיוק מה שהיא עשתה בשבילי , אחרת בשביל מה יש חברים ?

דיברנו על מה שהיא כועסת , הלכנו במעדים של צב , צב קטן מאוד ואיטי מאוד .

הבנתי שזה הרגע שצריך לעודד אותה , להוציא ממנה את הצחוק - הצחוק שאני כל כך אוהבת .

והנה הוא , הצחוק , הגיחוך הזה , אפילו אםזה אומר שהיא צוחקת עליי . אני שמחה :)

עד שכבר בסוף התחלנו לדבר בצורה מוזרה , וצחקנו כל כך הרבה שכאבה לנו הבטן .

הרגשתי כל כך טוב . עם עצמי , עם זה שהצלחתי להצחיק אותה ולעודד אותה , ועל זה שראיתי את החיוך המדהים שלה 

יש לי כל כך הרבה דברים בראש , דברים קשים וכואבים , אבל בכל זאת -

הרגשתי , אצלי בפנים , שזה לא מה שבאמת חשוב . מה שבאמת משנה .

מה שמשנה זה שחברים תמיד יהיו שם בשבילי , ובתמורה - אני תמיד תמיד אהיה שם בשבילם