אני במצטיינים (כןכן אני חכמה ביותר) , אז היום הלכנו לבקר בבית חולים "מאיר" בכפר סבא ,
ולהביא משלוחי מנות לידלדים שמאושפזים שמה , ולפגוש ליצנית רפואית .
הסתובבנו במסדרון , לא יודעים לאן להיכנס ואת מי ניפגוש שם ,
ניכנסנו כמה ילדים לכל חדר לתת משלוח מנות.
אז אנחנו נכנסות לנו לתוך חדר עם ילדה קטנה בת 4 ואבא שלה , שיש לו שם מיטה לידה .
לא יודעת למה היתרגשתי מזה שהיה לו מיטה לידה , זה הרגיש לי כזאתי הרגשה טובה כזאתי ..
אז ניכנסנו והצגנו את עצמנו ומאיפה אנחנו ומה קורה פה והכול , ונתנו לה שני משלוחי מנות ,
גדושים בממתקים ודברים טובים.
היא חייכה , חיוך כזה שניכנס לך ללב ,
חיוך כזה שאתה רואה אתזה - אתה פשוט לא יכול שלא לחייך:)
היא הייתה כל כך ביישנית , אבא שלה שאלה אותה " ומה אומרים לבנות ? "
והיא פשוט התחבאה מאחורי הראש של אבא שלה , ואנחנו עמדנו שם וצחקנו .
זה היה מצחיק וכל כך חמוד , כל כך חמוד :)
כשאבא שלה התייאש מלנסות להוציא ממנה תודה , הוא אמר לנו בעצמו תודה ,
ואמרנו לה שתרגיש טוב וחג שמח:)
הבאנו לעוד ילד קטן , לא ניראה כאילו איכפת לו מאיתנו כל כך ..
למרות שהוא שיחק במחשב , אני לא מאשימה אותו (;
אמרו לנו שיש ילדה אחת בבניין השני במחלקת עמוד שדרה ,
באנו אליה והיא הייתה בגיל שלנו , ערבייה.
היא כניראה לא כל כך מבינה עברית אז אימא שלה (ניראלי) תירגמה לה ,
וברגע שמאיה הוציאה את המשלוח מנות מהתיק , נהיה לה חיוך ענקיי על הפרצוף ,
וזה היה כל כך כייפ ליראות אתזה:)
אחרי זה חזרנו עוד פעם לילדה הקטנה ,
היה לנו כתר של נסיכות לתת לה .
היא הייתה כל כך מאושרת מהכתר , זה גרם לכולנו לחייך , אני בטוחה :)
שמענו הרצאה , אם אפשר לקרוא לזה הרצאה ,
של שתי ליצניות רפואיות ,
והבנתי שזה מקצוע כל כך חשוב ,
גם אם זה לא ניראה ככה ,
הם משמחות את הילדים בבית חולים הקודר , הם מדברים איתם , הם עוזרים להם - גם אם לפעמים זה לא בצחוק .
המישפט שהכי תפס אותי שהם אמרו - " כשזה היום האחרון של הילדים האלה לחיות - ההורים רואים רק את הסוף ,
את המוות , אבל אנחנו רואות את החיים , את החלק הבריא שעדיין יש בו "
זה אחד המשפטים הכי חזקים ששמעתי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shut up..