טוב, לספר על עצמי? לחשוף את השם האמיתי שלי יהיה טמטום גמור אז אני פשוט אתייחס אל עצמי כ-הרט, HERT.
כהתחלה, אני רוצה להגיד לכם, קוראי הראשונים שאני לא הולך לנטוש את הבלוג הזה כשהכל יהיה רע או טוב, אני הולך להישאר איתו עד שאחליט לעזוב אותו ואני משאר שזה יהיה אחרי שאתגייס, הרבה אחרי. אז ככה, אני בן 17, עומד לסיים י'ב, יש לי שריטות רבות, אבל לכולנו יש שריטות, לא כך?
בכל אופן, אני סוטה מהנושא~
אני בטוח שמעניין אתכם לדעת, אז כן, אני אוהב מישהי, כבר כמעט שנה, מצבי העגום הוא שהיא יודעת. אני מכיר אותה כבר כמעט שנתיים, תגידו... מוזר לזכור את התאריך שבו הכרתי אותה? ^^" אז... כן, הכרנו בדרך מאוד לא שגרתית, אני הגבתי על סרטון שלה ביוטיוב[היא עשתה כתוביות לאיזה סרטון של שיר דמות מאנימה מסוימת ואני הגבתי, באנגלית, כי בזמנו לא ידעתי שהיא ישראלית] ואז דיברנו טיפה ולא שמעתי ממנה בערך חודש, אחר כך במקרה בשיחת וועידה היא זיהתה אותי XD" וזה היה כל כך אדיר, לא זמן רב מאוחר מכן התחלתי לחבב אותה ממש, אבל החלטתי שאני לא אעשה עם זה כלום כי ידעתי על קראש אחר שהיה לה בזמנו, אבל כן, דיברנו, בהתחלה במסן, אחר כך סקייפ ואז פלאפון, בסופו של דבר הגיע פורים, היה אמור להיות כנס אנימה שהייתי אמור לפגוש אותב בו אבל... טוב, לא יכולתי... ונשארנו באותו מצב עד הקיץ.
בקיץ היה כנס האנימה הראשון שהלכתי אליו נראה לי... כי אני לא מחשיב אירועי אנימה קטנים פה ושם~ וברכבת פגשתי שתי בנות נחמדות מאוד, שמתברר שגם הן מבית הספר שלי, נקרא להן... ה' ונ'... ולזאת שאני אוהב נקרא ל' P: בקיצור, בכנס ביליתי בעיקר עם ל', היה נורא כיף והיא באמת הייתה אפילו יותר מדהימה ממה שהיא הייתה בשיחות שלנו במסן ובסקייפ.
כמה חודשים לאחר מכן באמת שכבר הייתי מאוהב בה, באמת. והחלטתי שאני הולך להגיד לה... ואמרתי, זה היה דבר שאני עדיין לא בטוח אם אני מתחרט עליו או לא ^^" כי היא אמרה שהיא לא יודעת מה היא מרגישה, והמצב לא התקדם כמה חודשים. בפורים שוב פגשתי אותה בכנס אנימה, בחיי שאני התגעגעתי אליה, זאת הייתה גם הפעם הראשונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה פנים אל פנים, היא באמת מדהימה ואני באמת הייתי מאושר ביום ההוא~ בקיצור, לא מזמן היא אמרה שהיא לא חושבת שזה זה... אבל היא לא בטוחה... ולהפתעתי אני לא בדיכאון מזה, הייתי בדיכאון על פחות מזה... אבל היא הבטיחה לי שנישאר ידידים לא משנה מה יקרה או לא יקרה בינינו, ככה שבמצב הכי גרוע, כלום לא ישתנה...
I am feeling happy, but there is no reason to be happy, not after being kind-of rejected o-O.
Actually thats not so bad o-o well, I really need to start thinking about what to do next but there is no sadness, and thats just odd~
Oh well~ I'll live :P
.
נראה לי זה מספיק לפוסט הראשון ^^
עד הפעם הבאה...
הרט.