גמרנו עם היסטוריה ומדעים, כל מה שנשאר עכשיו זה מתמטיקה ואי אפשר להיות חופשיים עד שמתמטיקה תסתיים (וזה יקרה ב-19 לחודש, אוחחחח). עדיין מחכה לתשובה מהמסעדה ההיא לגבי אם הם צריכים עובדים, הייתי יכולה להיעזר בקצת כסף, אפילו רק בשביל תחושת העצמאות, אבל הם בני זונות אז אני בספק רציני אם יקחו אותי אפילו רק להתלמדות (שזה 3\4 שעות בלי כסף, WTF).
אני עייפה מלא בזמן האחרון, ואין לי כוח לביצפר - גם ככה לא לומדים כלום אז מה הקטע. היום יצאתי קצת מהבית (מותר לי פעם ב אוקיי) והיה טוב, אני לא יכולה כבר לחכות לחופש.
I guess that cunt gettin eaten?
באסה לי כי ממש בניתי עלייך, הכחשתי אבל בניתי עלייך בסתר ואיכזבת אותי ופשוט יצאת כמו כולם. אתה יודע? אתה לא שונה אחרי הכל.
פוף וזה אפילו לא בגרות. החומר לא כזה משעמם אבל הוא מייגע והראש שלי מתפוצץ, אני לא מסוגלת לחשוב יותר על היסטוריה. לא על התיישבות באמריקה או על המהפכה הצרפתית ולא על תנועת ההשכלה ועל נפוליאון ובאמת, באמת, באמת שנמאס לי מזה. מה גם שהמורה שלי לא דאגה ללמד אותנו שום חומר והייתי צריכה ללמד את עצמי ביומיים. מזל שיש לי חברות טובות, אחרת הייתי נכשלת במבחן.
הסוף מרגיש קרוב. כבר מתחילים לעבוד על חזרות לסוף שנה, השנה אני גם במשחק (תאטרון) וגם במוזיקה (שירה). Hoping for the best
אני מניחה שזאת פשוט הייתה פנטזיה מטומטמת. אולי רציתי יותר מדי שתהיה שונה שהפכתי אותך לאחד כזה בראש שלי, אבל האמת שאתה פשוט ילד קטן ומטומטם כמו כל השאר. מזל שהבנתי את זה בזמן, מזל שהבנתי שבמשך זמן קצר הייתי רק כלי קטן במשחק שלך. בכנות, מי אתה חושב שאתה? לא הייתה לך אפילו את הזכות להגיד לי מי אני ומה אני עושה עם עצמי, שפטת אותי ואז ברחת ממני, למרות שהזהרתי אותך... ואת האמת? אני שמחה שברחת. עכשיו אני לא צריכה להתעסק עם זה, אני לא צריכה להתעסק איתך יותר. תודה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
manhattan.
