המרתון התחיל, השעון מתקתק לאחור. מלאת אדרנלין ואמונה, נועלת עצמי בבית, פותרת עוד ועוד, לא מפחדת מלטעות. הפעם זה הולך לקרות. כמעט שנתיים של מבחנים והכנות, לבטים אין סופיים והחלטה אחת. לאט לאט מטפסת במעלה הריכוז, פוסעת מעל חרדת מספרים, ומגיעה. סוף סוף הולך לי טוב. כל כך מעט יש לי לשפר כדי להגיע לציון שאני צריכה ו... אני אהיה רופאה. לא משנה אם עכשיו יתפקשש, לא משנה אם לא יקבלו אותי שם, לא משנה כלום. אני יודעת שזה זה. ואני כמעט שם.

העניינים עם ק' הם במסגרת שקט יחסי. לא לוקחת ללב את העצבים שלו יותר, לא את השפה שלו, לא את הסירובים שלו, וגם לא את מילות האהבה והסקס שעדיין נהדר. אני מרחיקה אותך ממני, מותק, למען שנינו. אחרי הפסיכומטרי זה יגמר. גם אתה צריך להתכונן קצת...