כבר שבועיים וחצי :)

לא ניסיתי לכתוב בכל הזמן שלפני, הלחץ גאה, החיים קרו, התקדמות בלימודים, חופש מהלימודים,

אבל כן, עברנו את החתונה.

היה יותר טוב מכל מה שיכולתי לצפות לו.

הימים לקראת החתונה עברו כל כך מהר, הארגונים האחרונים, הפגישה עם הרב (כן, של הרבנות), מסיבת הרווקים, מסיבת רווקות, הדרכת הכלות והמקווה שעברו בסדר גמור (גם אם זייפתי קצת בתאריכים). עלו כל כך הרבה שאלות איך לעשות את הטקס, איך לעבור את הערב. אנחנו הבכורים במשפחות וגם אין לנו חברים קרובים שהתחתנו עדיין, אז הכל היה לגמרי ראשוני. עם כל המתח וההתרגשות.

היום עצמו עבר כל כך חלק, החלטנו לא לדאוג יותר אלא רק להנות מהיום שלו התכוננו כל כך הרבה זמן.

קמנו בבוקר אכלנו סנדוויץ' ב-5 שקלים, הבאתי את הפרחים, יצאנו באופנוע עם השמלה והחליפה באריזות, וכל יתר הדברים לסוף השבוע, הגענו למלון, איפור, צילומים עם החברים בנווה צדק שאפילו נהיו מעייפים בשלב מסוים, עוד קצת מתח בדרך לאולם, ואז שם...

פשוט הכל עבד.

אין לי כל כך איך לתאר, היה פשוט מקסים. כשאני רואה את התמונות הלב שלי מוצף שוב בחום ואושר, כל כך מרגש, שמח, מוצלח, מלא במוזיקה, מסיבה מדהימה. אנשים עד היום מגיעים אלי ואומרים שזו הייתה אחת החתונות הטובות שהיו בהם. וזה בכלל לא משנה, כי רק רציתי ערב שאתחבר אליו, שארגיש שזה באמת לכבודנו, ופשוט שום מילה לא תוכל לתאר. הדבר היחיד שמחזיר אותי לשם באמת הוא התמונות. כמה אושר שפוך לכולם על הפנים, להורים, לאחים, לחברים, לחברים של ההורים, לכולם. כמה חיוכים, כמה אהבה. איזה וויב מדהים היה ברחבה עד שעה מאוחרת בלילה. פשוט, היינו אוהבים ואהובים.

שנינו מתקשים להאמין למזלנו הטוב, כמה שהכל עבר חלק, כמה שהיה מעולה.

ובעיקר, מאז, קמים כל בוקר, המומים, מאושרים.

בחרנו להיות המשפחה אחד של השנייה. אנחנו שותפים מוצהרים לחיים. 

וזה כל כך משמח.