מאז ההודעה על סיומו של ישרא אני נכנסת כל יום וקוראת את כל העדכונים של המועדפים שלי

כולם מעדכנים הרבה, שירת הברבור ממש

אני התחלתי לכתוב בישרא ב-2003. היה לי בלוג מפגר וילדותי, ושמי היה bubbles, הכל היה מעוצב עם התמונה של באבלס מהפאוור פאף גירלס. הייתי בכיתה ח'. חלמתי על היום שבו יהיה לי חבר ואתנשק לראשונה. עדיין הייתי עמוק בתוך טירוף הארי פוטר שליווה אותי שנים רבות. הייתי ילדה שקטה וביישנית, וישרא בעצם התחיל לפתוח אותי לעולם יותר מעניין ומורכב. נהנתי לקרוא את הבלוגים של הכותבים המגניבים והנועזים ביותר- זרובבלה, רן וסטימפי, הארנב הרוסי (האם יהיה ממך פוסט פרידה??), ועוד כמה שמות ששכחתי... היו את כל הפריקים שהלכו לרוקי, כל לובשי הניטים והשחורים שבמפגשי ישרא אני ושניים מחברי היינו רק באים לראות ולצחוק עליהם מרחוק ולקנא בסתר שאנחנו לא חלק מהחבורה.

את הבלוג ההוא ניהלתי מ-2003 עד 2006 נראה לי.

אחרי זה עברתי לבלוג והחלפתי כינוי למסקלין. שנות התיכון, שנה באוסטרליה, הצבא, והמעבר לתל אביב. כל מיני התנסויות ראשונות, פריקת עול ראשונה, מסיבות התחלתיות... תחושת עצמאות ומרד נעורים.

לאחר מכן, ב-2012 פתחתי את הבלוג הזה. בניגוד לאחרים, בלוג זה היה אנונימי לגמרי, אפילו לא השארתי כאן כתובת מייל, לא גיל, לא שום דבר שניתן לזהות אותי איתו מלבד זה שכתבתי על תחום הלימודים שלי ומקום מגורים. הבלוג הזה ליווה אותי בכל הלמידה שלי לצורך הקבלה לרפואה, מערכת יחסים עם ק', אכזבות פסיכומטרי, הקשר עם ב', המון חוויות סמים, תל אביב/ירושלים/רמת גן, התחלת התואר במדעי הרפואה והוויתור על רפואה בעקבותיו, התואר בקלינאות תקשורת אותו אני בעז"ה עומדת לסיים בחודשים הקרובים, אירוסין, נישואים, הריון ולידת גאיה המתוקה ששוכבת פה לידי על הספה. יש לה כל כך הרבה מקומות נעימים לישון בהם- עריסה, עגלה, טרמפולינה, אך היא מבחינתה ישנה הכי טוב ורצוף כשהיא פרושה על ערימת שמיכות על הספה ושומעת אותי מתקתקת ומרגישה את חום גופי. 

ועצוב לי, באמת עצוב שזה נגמר. נכון שהאתר דעך עוד מהכמעט סגירה שקרתה לפני שנתיים וחצי, אבל עדיין, כמה זכרונות, כל הנעורים וההתבגרות, כל התקופה הכי מעניינת וסוערת, כל זה ירד לטימיון?

אז כן, כמו שכתבתי בפוסט הקודם- גם אני עוברת שלב. וברור שלא הייתי רוצה שמטופלים עתידיים שלי יתגלגלו בטעות לפוסט הזה ויקראו על המיקרודוזינג שעשיתי במהלך כמה ימי לימודים בשנה שעברה (אולי לא כתבתי על זה בכלל? אופס ;) או על הרקורד המיני שלי (לא שהוא עשיר מידי), או על חוסר הביטחון שלי עם עצמי, אכזבות, קשיים בזוגיות או במשפחה, פחדים שונים, כל מיני דברים שהם לא מקצועיים בעליל וגם לא מוסריים/ חוקיים למדי... 

אבל עדיין, הייתי לוקחת את הסיכון.

ב' הציע שאמשיך לכתוב במקום אחר באינטרנט. לא יודעת מה אני חושבת על זה. הנטייה הראשונה היא לא, כי גם ככה לא כתבתי הרבה השנה ואולי כדאי שאתקדם ללכתוב לעצמי וזהו. מצד שני, הכתיבה, הקוראים, התגובות, כל אלה הם כבר חלק ממני. פרסום היומן הוא חלק כייפי שלא הייתי רוצה לוותר עליו.

אבל במקום ללא קהילה? :(

בכל אופן, אלו תהיות. זה לא הפוסט האחרון שלי. אשמח לשמוע מכם באיזה דרך אתם בוחרים.

המון אהבה