תיק תק, תיק תק, תיק תק...
"אני רעב" הוא אומר.
תיק תק, תיק תק, תיק תק...
"כששורפים שיערה יש לה ריח של בשר" הוא מהרהר בכובד ראש.
תיק תק, תיק תק, תיק תק...
אתה מקשיב לו ולצליל המצית הנדלקת וכבית רק בחצי אוזן. היא יושבת מולך, גבה שעון על הקיר והשיער הארוך שלה משתלשל כמו כילה סביב גופה.
הוא מוצא שיערה בודדת וקצרה על הרצפה ומנסה להדליק אותה. "תעזור לי, אחי".
אתה מחזיק את קצות השיערה ומותח אותם לצדדים. "ברגע שהיא תקרע תשאף אותה", הוא מורה.
תיק תק.
אתה ממהר לקרב את השיערה לאפך. ריח בשר, שאתה מניח שמריח כמו חתול אשפתות צלוי, אופף אותו.
"מגניב אחי! אני יכול גם?" אתה מתלהב. הוא תמיד מצליח להפתיע אותך עם עובדות מיותרות אבל נכונות, שמציתות בך רוח קונדסות.
"לא נשארה שיערה" הוא צוחק. "אם ננסה אני אשרף. היי, בא לך לתרום שיערה לניסוי מדעי?" הוא פונה אליה בנונשלאנטיות, כאילו זה קל.
היא מרימה את עיניה ממה שנשאר מהשיערה הקודמת וצוחקת גם כן "זה מה שתכננתי לעשות".
מבטה החודר עובר אליך והיא שואלת "תעזור לי?"
אתה בולע רוק ומתקרב לאט.
היא מסתובבת, מפנה אליך את רעמת השיער הארוכה שלה ויושבת בציפיה.
אתה בורר שיערה ומלפף אותה סביב האצבע עד שאתה מרגיש שהיא מתוחה מספיק ומושך. היא מתנתקת בחדות. דאגה מציפה אותך,שמא הכאבת לה, אבל כשהיא מסתובבת תלוי על שפתיה חיוך ערמומי והיא לוחשת באוזנך "אני רוצה לנסות גם, אחריך".
אתה חוזר אליו ומעביר לו את השיערה. הוא מותח חזק ומסמל לך עם הראש לכיוון המצית שלרגליו.
לפני שאתה לוחץ אתה מהרהר בריח השיערה השרופה שלה. אתה בטוח שיהיה לה ריח אחר. ריח טוב. וניל או מוקה.
תיק תק.
חתול אשפתות צלוי.
אתה מסתכל בעיניה הצלולות ואז בשיערתה המסריחה והשרופה על הריצפה המלוכלכת.
היא מחייכת ואתה מחזיר לה חיוך.
אתה מחליט לא לגלות לאף אחד שאתה בעצם נורא מאוכזב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
