walking against the wind

"אמא אומרת לדני שגיבור איננו בוכה,
אבל בחברות מסויימות בהיסטוריה הגיבורים בוכים גם בוכים.
אמא אומרת לדני שלקטוף פרחים זה דבר רע  ,
בחברות אחרות אחת מההגדרות של הגבר היא היכולת לפעול באלימות מבלי לשאול אף אחד."

זה בסדר לומר, טוב נו אני אדם שוויוני... זה בסדר שהגבר שלידי יהיה קצת "חלש"
אני פה בשביל לחזק אותו.
אבל בפועל, הייתי רוצה שגם הוא יהיה שם בשביל לחזק אותי.

אנחנו אומרים לילד שאסור לקטוף פרחים, למרות שלא היינו מתנגדות לאיזה זר ענק!

מה הם המוסכמויות החברתיות האלו שאנחנו כל כך דוהרים לפיהם, ולמה...?

למה המשחקים האלו של אנשים,אם זה בפוליטיקה,באהבה...?
למה אנחנו מפחדים כל כך להחשף ולהפגע?

אני מניחה שלא סתם אדם וחווה הפסיקו ללכת ערומים.
לא סתם אנשים שומרים על הפרטיות שלהם וכל כך קנאים לה.