סעודה מפסקת:
אחי: "אבא למה אתה צם?"
אבא:"לא יודע."
אחי" "למה דווקא היום?"
אבא: "כי היום זה יום הדיאטה הכלל ארצי... יותר קל לא לאכול שכולם עושים את זה ביחד ,בפרהסיה"
אין לי ספק מהיכן קיבלתי את רוח השטות שבי. ;-)
יום שלישי בערב נימנמתי לי אחרי הארוחה כשעתיים.
לאחר מכן קראתי ספר, הגיעו חברות של אחותי,ישבנו בחוץ העברנו את הזמן בכייף!
משהו חשוד!
בכיף?
אז היה כיף....
יום הכיפור לא הורגש עבורי.
לא התחברתי לנפש שלי.לא הצלחתי לבקש סליחה ,ביני לבין עצמי ,ממי ומי.
לא הצלחתי להעביר בראש את סרט האימה "הדברים הרעים שעשיתי השנה" .
וזה לא שאני צדיקה גמורה.
פשוט לא התחברתי לנפש .
בקיצור, יום שלישי ירד לטמיון.
יום רביעי בבוקר,קראתי לי ספר.
הרגיש לי רע עם חוסר הרוחניות ביום שכזה .
אז החלטתי ללכת לבית הכנסת.
שם קראתי את כל מנחה ליום כיפור ואת תפילת הנעילה.
שם הרגשתי שאני מתחברת.
שקראתי את הכתוב,את הסליחות,שביקשתי מחילה.
שם הרגשתי את יום הכיפור.
אומנם זה היה מאוד מובנה וחוזר על עצמו,
אבל ניתן לומר שהתחברתי.
היה בי גם מעין פחד.
כל השבחים האלו כלפי ה'.
כל ההתחנפויות האלו.
כל הבקשות האלו...
מי אנחנו שנבקש כל כך הרבה?
והאם היישות הזו כל כך עצומה בכדי להכיל את כל אותן הבקשות?
בכל מקרה הייתי שם כמעט 6 שעות שעברו מהר.
בסיומן התקיעה בשופר.
הייתי גאה בעצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
