הדבר שהכי בא לי לעשות כרגע זה לקחת שק"ש ולנסוע לחוף דור(צפון) עם בוב!
לספוג את אווירת השלווה מהטבע.
להתנתק מהלחץ הזה סביבי.
להתנתק מהמחשבות על X
לדבר על עניינים ברומו של עולם,
והכי חשוב....
לעשות שטויות!!!!
אני מאוד אוהבת להכיר אנשים חדשים,
איכשהו אני מגיעה לכל מיני תובנות מהשיחות האלו.
למשל, איך אנחנו מתנהגים בחברה?
שביקרתי את ידידי מיית בטכניון,מסיבת סיום סמסטר.
זו הייתה סיטואציה הזויה, חבורה של איזה עשרה גברים ששותים בירה ואלכוהול,
ואני הייתי הבחורה היחידה-לא הייתי מודעת לעניין הזה לפני שראיתי חדר שורץ גברים,
(עד שהגיעה איזו חברה של אחד הסטודנטים)
הייתי צריכה לצפות את זה מראש, בכל זאת הטכניון.
אבל קטן עלי, אחלה חבר'ה,אנשים איכותיים.
בכל מקרה עלתה שם השאלה" איך אנחנו מתנהגים בחברה...?"
ועניין אותי לגלות שאני לא היחידה שמרגישה כך:
לכל אדם נורמטיבי יש מס' מעגלים חברתיים.
חברי ילדות, חברים מהתיכון, חברים מבצבא\לימודים, חברים ליציאות, וחברים לנהל איתם שיחות ברומו של עולם.
עם כל אחד מהם אנחנו מתנהגים באופן טיפה שונה.
יש את אלו שיודעים להוציא ממך את הפאן השובב,המצחיק,המשוגע- כי אנחנו מרגישים חופשיים בחברתם.
יש את החברים שמוציאים מאיתנו את הצד האקטיבי,היוזם.
ישנו גם מעגל "חברים"- שבו נתנהל בפסיביות,נהיה "חלשים", ביישנים, ונבוכים.
האוירה מסביב מכתיבה לנו אם להיות המובילים, או מובלים.
יש לנו את היכולת להתאים את עצמנו ולבחור בתבונה היכן אנחנו רוצים להיות.
וממי להתרחק.
אני באמת לא יודעת איך זה קרה, אבל היה לי מבחן פנימי של בר אילן,היסטוריה 5 יח'
שלא למדתי אליו, בא נודה שקצת קשה להתרכז בלימודים כשהלב עסוק במחשבות-סרק לטעמי.... אבל גם זה קורה 3\>
בכל אופן למדתי לאיזו שאלה אחת, שבמקרה הייתה במבחן...
ושאר השאלות, מזכרוני.
זה כל כך עוזר לי שאני קשובה!-יפה שזה גם עוזר לאחרים.
אחרי המבחן שכאמור לא למדתי אליו והרגשתי שהלך לי סביר...
חשבתי שאני אקבל איזה 70-85...
אבל לא- קבלתי 93!!!!!!
הבריטים היו מוכי תדהמה.
זה מחזיר אותי קצת אחורה לתקופת התיכון שלא הייתי לומדת ומוציאה 80-85.( שזה לא מספיק למה שאני רוצה ללמוד)
בכל אופן אי הלמידה הייתה נפילה קטנה, מזל שיצאתי ממנה בזול (93)
אז עם חיוך ענקקקק על הפנים החלטתי שזהו אני כבר בסוף המכינה וצריך לחרוש!
*לחרוש*-*חרשן*-*חרשנות*-*חרישה*
מתקשר לי לחג השבועות שעבר,חג הביכורים.
הרי מי שחורש כל השנה, הגיע זמנו לקצור.
ואסור לי להתחיל לזלזל עכשיו.
הרי הכל למען מטרה טובה!
תמיד הערצתי את הרציניים האלו ששוקדים,ורציתי להיות כמוהם.
עוד שהייתי פיצקית ידעתי שחננות זה ה-דבר!! (אכן, בחורה חכמה!;-)
ומעניין לעניין באותו עניין!!
אין דבר בחיים שמגיע במתנה(פרט לחיים עצמם).
וכל דבר שאנו מגיעים אליו בסופו של דבר הוא בזכות התמדה ומאמץ!
אני לא מאמינה בקיצורי דרך.
וככל שהדרך תהיה יותר ארוכה ומפותלת, כך הרצון שלי לעבור אותה יגדל.
מה שמזכיר לי:
"בזעת אפיך תאכל לחם" בראשית ג' פס' יז' -יט'
בראשית ג' פס'- יד' הנחש זוחל על האדמה, על פניו הוא קרוב לאוכל.
(זוחל לו בסבבה.... המזון נשלח לפיו)
אבל,אנשים צריכים להבין שזהו העונש!!
כיוון שאם לא עובדים \פועלים אז אנחנו מתנוונים.
עבודה זה קשה\עונש.... זהו מיתוס שהגיע הזמן לנפץ.
אנשים מגיעים לרגעי סיפוק עוצמתיים שהם במהלך עבודה (במינון כמובן).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
