יש שלבים בחיים, יש את השלב שנולדים, תינוקות קטנים שאינם
מבינים דבר. יש את השלב שאנו ילדים בגן ומותר לנו לעשות מה שבא לנו. יש את השלב
שאנחנו ילדים בבית הספר היסודי, לומדים את יסודות החיים, יש עוד הרבה שלבים בחיים,
אבל המוכר והקשה ביותר הוא שלב גיל ההתבגרות. המון דברים קשים בשלב הזה בחיים,
חצ'קונים, ההורים, אין מה ללבוש, אבל בעיות כאלה הן כלום לעומת הבעיות שאצלי
במשפחה. מגיל צעיר אני מתמודדת עם זה, ובלי בררה, גם בשארית חיי.
-25.9.1996- נקודת מבט של
יעל
"עוד לחיצה והיא
בחוץ!" צעקה המיילדת ואלירן החזיק את ידי.
'את יכולה לעשות את זה!'
חשבתי לעצמי והתאמצתי ממש חזק.
לקחתי נשימה עמוקה ולחצתי
ולאחר רגעים ספורים צרחות נשמעו ברחבי החדר.
אלירן חיבק אותי ונישק
אותי.
המיילדת הביאה אותה לידיי
עטופה בשמיכה.
החזקתי אותה ודמעות של אושר
יצאו מעיניי.
אני כבר הרגשתי שהיא תהיה
שונה, מיוחדת.
"זהר, בגלל
העיניים." חייכתי לעצמי ולאחר רגעים מעטים הפסקתי לנשום.
-אחריי חצי שעה- נקודת מבט
של אלירן
הוציאו אותנו החוצה לאחר
שצפצופים נשמעו מאחת המכונות שהייתה ליד יעל שלי.
רופאה יצאה מהחדר ושלפה את
הכפפות מלאות הדם שהיו על ידייה.
"מה קרה?" שאלתי
וקפצתי ממקומי.
"יעל ניפטרה."
אמרה והלכה משם.
התיישבתי שם ובכיתי.
'למה היא הייתה צריכה את
זה? היא ידעה שהיא לא מסוגלת, אבל היא כל כך רצתה אותה. זהר. אני אשמור עליה כמו
האוצר הכי יקר שלי.' חשבתי לעצמי וניגבתי את דמעותיי.
-25.9.1997- נקודת מבט של
אלירן
יום הולדתה של זהר ויום
פטירתה של אהובתי.
עשינו הזכרה ולאחר מכן כולם
באו למסיבה בביתנו.
"היום יום הולדת היום
יום הולדת היום יום הולדת לזהריקה." כולם שרו ופניה של זהר קרנו מאושר.
היא כל כך שמחה, אני שמחתי
איתה ביחד.
-1.9.2001- נקודת מבט של
זהר
ירדתי אם חיוך החושף את השן
שנפלה לי לפני שבוע.
"בוקר טוב אבא."
אמרתי ונשקתי לו נשיקה מלאת אושר על הלחי.
שתיתי את השוקו עד לטיפה
האחרונה ואז אבא אסף את שערי לקוקו.
הרמתי את התיק על גבי
ונסעתי יחד עם אבא ליום הראשון בבית הספר.
ניכנסנו בשער והחזקתי את
ידו של אבא, כל הפחדים והחששות נעלמו והרגשתי בטוחה לידו.
-25.9.2006- נקודת מבט של
זהר
קמתי בבוקר בחדרו של אבא.
"פאפא למה אני בחדר
שלך?" שאלתי אותו והתמתחתי.
"קניתי לך מתנה ליום
הולדת!" אמר אבא והרים אותי.
"מה קנית?" שאלתי
אותו משחקת באצבעות.
"תנחשי." אמר
ומתח אותי.
"שמלה?" שאלתי.
מאז שהייתי קטנה חלמתי על
שמלה כמו של נסיכה.
"אולי." אמר
וצחק.
"בראץ?" שאלתי
ועיניי הכחולות הסתכלו בעיניו השחומות.
"בואי תראי." אמר
והלכנו יד ביד לחדרי.
ניכנסו לחדר שלי וראיתי חדר
מעוצב בצבע ורוד ולבן כמו של נסיכות אמיתיות.
"תודה!" אמרתי
לאבא ונתתי לו חיבוק ונשיקה.
רצתי וקפצתי על המיטה.
אבא התיישב ליידי ואני
הסתכלתי על השידה שליד המיטה.
"תמונה של אמא."
אמרתי והייתי מופתעת שהוא מסכים לי לראות תמונה שלה.
החזקתי את התמונה והתיישבתי
ליד אבא.
"אתן כל כך
דומות." אמר אבא ומחה דמעה הנוזלת מעיניו.
חיבקתי את אבא ונישקתי את
התמונה של אמא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
