הסתכלתי מחוץ לגדר הישנה על העיר-כפר המוארת באורות קלים הרוח הקרה יבשה את עיני אבל לא העזתי להזיז את מבטי.
דמיינתי את הקול המתוק שלך קורה לי מאחורה ואותי מסתובב, לפתע הגדר נעלמת ואני לא יכודע מה לעשות, לעשות צעד אלייך? לבוא? פחדתי לא ידעתי איך תגיבי, לא רציתי שתברחי. כלכך התגעגעתי לראות אותך.
ללכת אחורה? לברוח ממך? אני לא רוצה את זה את לא שווה את זה שאמשיך לפחד מהכוח שלך עלי.
דמיינתי את עצמי עוצם עיניים ונותן למחשבהות לשטוף אותי כמו מים חמים שמטהרים אותך אך שורפים בנקודות הכי כואבות.
פתחתי את עיניי ועדיין היית שם, ראיתי בעינייך את כל האהבהות שלנו את כל השנאה שנו את החיוכים, הצחוק, הכאב והפחד.
ראיתי אותנו מתנשקים ביחד מתחבקים ביחד ובוכים ביחד אבל לא ראיתי שנמאס.
הריח של הבושם שלך הגיע אלי כשאני נושם אותו כמו סם משכר אני מרגיש איתו את היד החמה שלך את הליטוף האוהב את המבט המתחנן לרגש.
נזכרתי איך היינו יושבים במקום ההוא ועושים שטויות ומתפללים שאנשים לא יבואו, שאף אחד לא ידע שאף אחד לא יראה, העיקר להפגש ושיתפוצץ העולם.
אני זוכר איך היית מביטה בי אחרי במבט מסופק ומאוכזב מכך שאין לך אותי עד הסוף.
אני אזכר ברגשות שהיו לנו ואינם עוד.
החלטתי מה לעשות, הרמתי את רגלי, הגדר חזרה ועשיתי צעד כלפיה כדי לברוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: