לפני שבוע התחלתי קורס וראיתי שם את ההתנהגות של אנשים והתעצבנתי.
נזכרתי במחקר הפסיכולוגי על פרט וקהילה על בוסטון 1964 (סיפור אמיתי):
ב1964 נערה שחזרה הביתה ב3 לפנות בוקר נתפסה ע"H איש משוגע שהתעלל בה עד שלבסוף רצח אותה בדקירות, בחיקרת המשטרה שלאחר מכן גילו שהצרחות של הבחורה שנמשכו כשעתיים עד שמתו התעוררו לפחות 38 אנשים שצפו מרותקים בחלון ביתם (כמובן שהאור סגור) ואיש לא נחלץ לעזרתה ואיש לא התקשר למשטרה.
אם אור אחד באחד הבתים היה נדלק כמובן שפתאום כל האנשים היו קופצים לשם לעזרת הבחורה המסכנה, אך כשכל אחד עמד לבדו אל מול האירוע איש לא עשה כלום כדי לעזור.
הפרסום על כך גרר הדים רבים שרצו להאשים את האנשים שהיו ערים במוערבות בפשע, אך שוב זה כנראה בגלל מוסכמות חברתית שספק שאחד מהצועקים היה עושה משהו בעצמו לא היה במצבם של האנשים.
ומה אתכם? אתם נאמנים לעקרונות שלכם?
בן אדם המצהיר שהוא נאמן למדינה ועדיין זורק זבל בשטח באמת נאמן לעקרון שלו?
בן אדם שמכסת"ח חייל שלו, דו"ח שהוא קיבל, את זה שהוא לא התקשר למשפחה שלו כי אין לו כוח, באמת נאמן לערך האמינות?
עובד שמחפף בעבודה הוא מקצועי?
הורה ששוכח את הילד שלו במכונית יכול להגיד על עצמו שהוא אחראי?
בן אדם מבוגר שחושב שהוא חכם והילדים שלו וה"נוער של היום" פחות טוב מהנוער של פעם, הוא בעל ערכים של חינווך?
סביר להניח שלא, לא על הכל, לא מוחלט שאין בו מקום מפלט.לא
אנשים נוהגים להגיד שיש להם עקרונות, ערכים, קווים אדומיעם, שהם בעצם אלה שעוברים עליהם כל הזמן ורק כאשר בןאדם אחר עובר עליהם הם רואים בזה משהו פסול.
הם לא רואים את הדבשת של עצמם? אולי, אבל זה לא תירוץ, ערגים ועקרונות זאת צורת חיים, אלא קווים מנחים שאת מנווט את החיים שלך על פי הם, ואם אתה לא מסוגל ואתה חייב לשבור אותם כדי להגיע למטרה שלך, אז אל תצהיר שזה עקרון שלך.
אני נאמן לעקרון העזרה ההדדית וגם חברים שלי יצהירו, אין אדם, גם לא אדם זר שאני לא עוזר לו אם אני יכול, ואם אני לא יכול אני אומר להם איפה לפי דעתי הם יכולים לקבל עזרה.
פראייר? יש כאלה שקוראים לי ככה, אבל אני חושב שאם כל אחד יעזור למי שצריך החברה שלנו תהיה מקום יותר טוב.
אם בן אדם שצריך להגיע למקום מסויים והוא בודד איפה שהוא נמצא וחסר לו שקל, מן הראוי שמישהו יביא לו. אם מישהו לא יודע דבר מסויים, מן הראוי שמישהו ילחמד אותו, אם אדם אומר לך "אחי אני צריך שניה לסחוב משהו בא לך לתת לי יד?" מן הראוי שתעשה את זה. גם אם לא ייצא לך משהו.
אני אוהב את המדינה שלי ולכן אני לא מלכלך, ולכן אני מטייל בה, ולכן אני עושה את השירות הכי משמעותי שאני יכול, ולכן שאני אלמד באוניברסיטה (לא משנה אם בחול או פה) אני לא אעשה "בריחת מוחות" ואשאר ואפתח את הארץ.
לעומת זאת, אני לא מושלם, ואפילו ממש רחוק מזה, אני משתדל לקחת אחריות על כל דבר שאני עוש אבל לפעמים מתחמק, אני רוצה להיות הבן אדםהכי אמין שיש, אבל לפעמים כדי לעזור לחבר אני מעדיף לשקר (רק אם זה באמת עוזר לו ולא פוגע בו), לפעמים כן, אני מחפף בעבודה כי אני רוצה להגיע מהר הביתה, וכו'.. וכו'...
תהיו נאמנים ומאושרים בזכות האמת שלכם,תתנו את ה100% שלכם ותחיו על פיו אבל אל תגידו שיש לכם עקרונות כדי לרצות את החברה, תרצו את עצמכם.
אני דניאל פפרמן ואני באתי לשנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: