מה עובר לי בראש

אחחח איזה שבוע עמוס עבר עלינו, הא קוראים יקרים שלי? או שזאת רק אני?

ביום רביע, אחרי שסיימתי לשמור על השקט מאחורי הקלעים של מחזמר (מסתבר שיש עבודה כזאת. כשמרוששים גם עשרים ש"ח לשעה זה מספיק), הלכתי לכיוון העיריה בניסיון נואש לתפוס רכבת לבית של חברה שלי. גיליתי שהשותפה שלי פריקית נקיון ולא בא לי להציק לה. קיצר, גיליתי שוב הרכבות לא עובדות, אז החלטתי ללכת רגל קצת עד שאראה רכבת. אחרי הכל, הערב היה נעים, היו לי מזומנים בכיס וקצת הליכה לא הזיקה לאף אחד. בעודי הולכת, הבחנתי בידיד שלי אברהם (שם בדוי). אברהם הוא אחד האנשיםהכי מצחיקים שאני מכירה וחבר טוב של י'. האמת ששניהם התחילו איתי באותו זמן, אבל י' הקסים אותי יותר. זה לא שאני גזענית, ממש ממש לא, אבל פשוט נמשכתי לי' יותר. התקרבתי אליו כדי לחבק אותו, והופ! החיבוק הפך לנשיקה שכל כך הייתי צריכה. נשיקה עם תשוקה, עם לשון, ועם הבליטה המעודדת במכנסים. אחרי כמה סיבובים בעיר, גילינו שאין חדר פנוי. עצוב לא? אז התפשרנו על חדר המדרגות של בניין כלל.

דרך אגב, לאתיופים אין יותר גדול מלתימנים. אבל בחיי שהוא היה טוב.

איכשהו הספקתי לתפוס את הרכבת האחרונה. ושם, עם הגב אלי ישב מישהו שיכול להיות שאתם הירושלמים מכירים. הוא היה פעם מופיע במדרחוב. אני מכירה אותו גם ממקומות אחרים, אבל מעולם לא דיברנו ממש לעומק, אלא יותר דיבורים שטחיים כאלו. אבל באותו הזמן כנראה הוא היה צריך לדבר עם מישהו. עד סוף הנסיעה כבר גיליתי את כל הפרוצדרה שהוא צריך לעשות כדי להפוך לאישה. אז חודש הבא אני הולכת איתו לתל-אביב כדי שיתחיל את הטיפול.

יאי! הטרנסג'נדר הראשון שאני מכירה.

זה יהיה קצת מבאס אם בסוף הוא יהיה יותר יפה ממני.

אתמול היה סיפור קצת יותר הזוי. אני לא אלאה אתכם ביותר מידי פרטים, כי אני לא רוצה לשעמם אתכם. אז ביצור נמרץ, אני חושבת שהתאהבתי. ובנימה זו, הוכחתי שיש לי דדי אישיוז מטורפים כי הוא ממש דומה לאבא שלי. גם אותו יכול להיות שאתם מכירים, כי גם הוא מופיע במדרחוב. את הלילה העברנו בשחנ"שים וליטופים נעימים וסיימנו בסקס מדהים וכפיות.

מה אני אעשה אם התאהבתי בו? הבלוג הזה יהפוך ממשהו קצת גרוטסקי שגורם להמון אנשים להתצבן לבלוג דביק ונחמד עם מלא לבבות.

שתהיה לכם שבת שלום, עם הרבה מנוחה ונחת. וכמובן עם אורזמות עצומות.

אל תשכחו קונדום!