שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין קצת בחששות מהאיחור המטורף. אבל אני מנסה להרגע כמו שיעצתם לי ולקוות שזה יגיע.
בנתיים אני נהנת מהחופש. מן הסתם אני לא יכולה לעבוד, כי הרי לעבוד בחנות דורש עמידה, אבל בנוסף אני לא יכולה לשטוף כלים או לעשות ספונג'ה. כדי לא להעיק יותר מידי על השותפה, חזרתי הביתה. ניסיתי להיות אצל אבא שלי, אבל כמות המדרגות שהייתי צריכה לעלות כל פעם כדי לקבל קצת פרטיות הייתה יותר מידי. אז שוב אני מוצאת את עצמי אצל אמא, שעושה את כל המאמצים כדי שארגיש בנוח. בנתיים לפחות התנדבתי לקפל כביסה.
כרגע יש לי את החדר שחלקתי פעם עם אחותי הצעירה. היא, בתגובה לעובדה שחזרתי, עברה לחדר של אחותי הגדולה. טוב ונ, לפחות יש לי פרטיות ומיטה נוחה. אחחחח אילו זיכרונות יש לי מהמיטה הזאת. למזלי אמא שלי לא הפכה את המיזרון, כי אחרת היא הייתה רואה את כל כתמי הזיונים שיש שם. מי שאמר ששפיך יורד עם קצת מים טועה ובגדול.
אז חזרה למה שרציתי להגיד לכם (AD/HD או לא?). מכירים את זה שאתם שוכבים במיטה בלילה ומנסים להירדם ופשוט לא מצליחים? אתם עייפים, אבל קשה לכם בלי מישהו לחבק. אז אתם שוכבים על הגב ומנסים לספור כבשים, ותוך כדי הידיים שלכם נודדות דרומה. פתאום אתן שמות לב שממש הרזתן ושאפשר להרגיש את עצם האגן, או שכשאתם שוכבים על הגב הקוביות שלכם יותר בולטות. ומרב מחשבות על עד כמה בגוף שלכם סקסי, שכחתם כבר באיזו כבשה אתם ואתם נאלצים לנטוש את המחשבה הזאת.
או אולי זאת רק אני שנרדמת לה בכיף כי הצלחתי לדמיין מישהו שישן לצידי?
חג שמח יקיריי! אל תשכחו אמצעי הגנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mini_me