הן כולן עסוקות בלחייך לטפח את עצמן ואת החיים החברתיים שלהן ולצאת ולהחליק את השיער וזארה ואייפון ומגפיים
להצטלם ואפקטים באינסטגרם ולהלעות הכל לפייסבוק כדי שחס וחלילה אף אחד לא יפספס כמה כיף להן וכמה חברים יש להן והן לא בודדות
אבל אני לא מרגישה רע שערב ומחר אין לי בית ספר ואני עושה בייביסיטר ויושבת לבד עם ספר בסלון חשוך של בית לא מוכר
והזרמים החמימים האלה גולשים לי מהעיניים ואלה דמעות והן מתוקות
וכל הבלגן וכל הדברים שאני רוצה להגיד ולספר כולם פשוט יוצאים לי מהראש ומתנדפים מהדמעות לחלל שסביבי
ועכשיו כואבלי הראש ואני החלטתי שבעתיד אני אוריד מעליי את כל החובות והמסגרות ואצא להרפתקה שתיהיה מוצלחת כי אני לא אפחד משום דבר
ואת הסיפור שלי אני אספר לכל מי שרק ירצה לשמוע ואני גם אעזור לאנשים שמרגישים בודדים כי זו ההרגשה הכי רעה בעולם
אני פשוט יודכעת שכל החיים שלי עכשיו הם נורא ריקניים כי אני מחכה שאף מסגרת לא תגביל אותי ואז אפשר יהיה לראות את הכל מקרוב
זה מצחיק אחרי בייביסיטר תמיד יש לי מחשבות כאלה אולי כי פשוט יש לי זמן לעצמי ולמילים שלא אני כתבתי ולמחשבות שלא אני חשבתי שפשוט נכנסו לתוך ספר והכל זה השראה ורעיונות וחלומות ושאיפות ואוליזה קצת תמים אבל מה אכפת לי זין על מה שחושבים
אני אצא מזה ומכאן,מהעיר הרדומה הזאת
ולהשאיר הכל מאחוריי תיהיה הדרך להתחיל מההתחלה
אני הכי רוצה מישהו שישב איתי ויפסיק להתעסק בעצמו כמו כל האנשים שאני מכירה
יקשיב לי כי אני תמיד מקשיבה לכולם
וכלום לא מעניין אותי כבר אני באמת רוצה לספר על כל מה שעובר לי בראש
ואולי זה יהיה זר ואולי זה יהיה מישהו שלא ציפיתי ממנו ואולי ישימו אליי לב
לא יודעת אפילו
יש לי בחילה לילהטוב
היקום שלי מתפורר כי אני כבר לא מצליחה להחזיק ואין מי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
