מריחה את זה כבר.
אשכרה יש לזה ריח. כאילו בשבוע שלפני מגיעה פיית הקיץ ומפזרת ריח מיוחד בכל העולם.
אולי בקיץ הזה סוף סוף יקרה משהו..
חיכיתי. הרבה.
וקשה לומר שאני לא מנסה, אבל גם קשה לומר שכן.
הרי בסופו של דבר זה קורה לכולם.. אז הפעם, לי זה כן יקרה.
אולי נשב במחנה, נסתכל על השמיים, נדע שמצפה לנו יום ארוך של עבודה למחרת. שמחר קמים באמצע הלילה, הולכים לסחוב כמה ארגזים, להכניס כמה משאיות. לנסות להעביר את הזמן של ילדים מעצבנים וחסרי סבלנות בכיתה ד'.
ואולי עצם הידיעה הזאת היא שתגרום לנו לרצות להנות מהרגע. לנצל את השקט עד כמה שאפשר. וזה יקרה.
אולי זה דווקא יקרה אחרי, כשצריך להיפרד. ונדע שלא ניפגש שוב עוד הרבה זמן. ויהיה את הרגע הזה של המגע, ושנינו נדע שזה זה.
ונחשוב בליבנו שמי יודע מה יהיה, וזו יכולה להיות הפעם האחרונה. ושאם גם הוא רוצה, אז זה הזמן.
ואז זה יקרה.
או שבכלל זה יקרה הרבה לפני. בדיוק נגיע. הוא ישב שם. אני אהיה בצד. כולנו באנו בשביל להכיר.
אני אגש אליו, הוא יהיה שם. ונכיר. כי הכרות חייבת להתבצע.
ויהיה לנו טוב, יהיה כיף. ואז, זה יקרה.
אולי.. אולי הפעם ישאר הבחור שאותו אני אוהבת.
אולי.
הקיץ הוא הזמן לחיות. צריך לנצל כל רגע לפני שחוזרים למסגרת הקשה והסוחטת של הלימודים והבגרויות.
זה הזמן, זה היום, זה הרגע.
הגיע הזמן להתחיל לחיות
כינוי:
princess of my nightmares
בבלוג זה
בכל הבלוגים
