כי תכלס, אף אחד לא רוצה להיות לבד.
יש כאלה שמודים בזה. הם לבד, או ביחד, וזה לא משנה, כי הם מודים שעדיף ביחד.
יש כאלה שטוענים שהם לבד מתוך בחירה. בולשיט
ויש כאלה שאין להם ברירה. אז הם לבד. כי ככה זה..
אני אחת מהם.
מהלבד, כי אין ברירה.
חופשי זה לגמרי לבד? אולי.
אולי זה באמת נחמד לצאת ממערכת יחסים ולהרגיש חופשייה. לא תלוייה.
אולי, אני לא יודעת. בחיים לא קרה לי.
אני מניחה שאני מסוג הבנות שיהיו לבד עד אחרי הצבא, עד שהן מתחילות לחגוג.
או מאלה שלבד לנצח. שתי האפשרויות נראות מבטיחות.
לא הולכת למועדונים. לא מתחברת לזה.
יש שיגידו שאני לא יודעת להנות.
זה לא נכון.
אני פשוט נהנת בדרך אחרת.
בחיים לא יצאתי לדייט.
גם לא התנשקתי.
תגידו שזה עצוב.. אני יודעת.
המערכת יחסים הכי עמוקה שהייתה לי אי פעם הייתה עם הדובי שלי.
וכן, עצוב, ושוב, אני יודעת.
זה לא שאני מתרחקת מבנים, ממש לא.
אני דווקא מנסה.
ואני לא לסבית. שום דבר נגד לסביות, כן? אל תבינו לא נכון. אני פשוט לא אחת מהן וגם לא אהיה.
אני כן נדלקת על בנים. אני כן מתקרבת אליהם.
אבל איפשהו במהלך הדרך משהו משתבש. תמיד. ואני לא יודעת מה.
יצא לי להרגיש כבר כאילו הרגע הגיע, כאילו הוא הולך להזמין אותי לצאת או לנשק אותי, משהו.
אבל אני תמיד דופקת את זה.
אולי זה רושם ראשוני, לא יודעת
אבל אף אחד בחיים לא נמשך אליי ודאג להראות לי את זה.
אז כן, פוראבר אלוון הוא כנראה המונח המתאים כאן.
לא יודעת איך יצא שכתבתי את זה.
לא תכננתי.
רציתי לשמור על רצף.. לא הלך.
בכל מקרה, הנה לכם עוד בלוג מדכא, שאולי יגרום לכם להרגיש קצת יותר טוב עם עצמכם.
ואולי לא.
נראה
כינוי:
princess of my nightmares
בבלוג זה
בכל הבלוגים
