אני יושבת מול המחשב. האצבעות שלי זזות מהר, לוחצות על מקשים.
אני לא באמת יודעת מה הפואנטה של הפוסט הזה, ואם בכלל יש לו פואנטה.
אבל אני ממשיכה לכתוב.
הרבה דברים מתרוצצים בראשי.
הלוואי ואצליח לסדר אותם.
אני מניחה שאין לי באמת סיבה טובה לכעוס.
בגלל זה כששואלים אותי אני לא עונה.
אולי בעצם יש לי. יש לי הרבה.. כל כך הרבה שמרוב סיבות אני כבר לא יודעת למה.
מתנגנים לי כל מיני שירים בראש, והאמת שזה די מעצבן אותי. הייתי לוקחת רטלין בשביל שזה יפסיק אבל אני כותבת את זה ב2 בלילה ואני צריכה לישון ואני לא ארדם.
זה משגע אותי, האמת.
שורפות לי העיניים. אני תוהה איך זה שעוד לא בכיתי היום.
החיים שלי די ריקים מדרמה. שזה טוב, במובן מסויים.
יש לי את הדרמות שלי עם עצמי אבל הן לא נחשבות.
ועם אנשים אחרים אין לי כלום.
אני לא אוהבת ירוק, אבל חולצות ירוקות זה יפה.
גיטרה זה פלוס מטורף מבחינתי אצל גבר.
וגם עיניים כחולות.
אני נרדמת על המקלדת אבל אני לא אלך לישון.
הרגליים שלי מלאות בחול, ואני מסוגלת לכתוב על זה ספר עכשיו.
אני מפחדת לשמור את הפוסט כטיוטה ולפרסם אותו מחר כי אני לא בטוחה שאני יודעת למצוא את הטיוטה.
אני כותבת מה שעולה לי לראש ומניחה שנכון למשפט הזה אף אחד כבר לא קורא את זה.
אני אוהבת כשמגיבים לי. גם אם זה תגובות טפשיות מאוד. זה גורם לי להרגיש שייכת.
הבלוג שלי לא מוצלח במיוחד ואני מודעת לזה. לא אכפת לי. זה פורקן לא רע.
אני מקווה שאני לא הבנאדם היחיד בתיכון שלי שמעולם לא היה בזוגיות.
אני מתחילה לפחד שאני כן.
אף אחד בחיים לא שמע אותי אומרת אף אחד מהדברים האלה.
אני חושבת שאני ילדה מתוסבכת ויודעת שאני לא.
זה מעציב אותי, והעובדה הזו גורמת לי להרגיש כאילו אני זקוקה לתשומת לב וזה מעציב אותי עוד יותר.
אין לי עם מי לדבר.
אני לא מקום ראשון אצל אף אחד.
הפוסט הזה הוא פחות או יותר הסיבה שהבלוג שלי קיים.
אני לבד.
ואם אני אגיד את זה למישהו אי פעם הוא יצחק לי בפנים, ואז אני אהיה עוד יותר לבד.
אף אחד בחיים לא יאהב אותי.
כדאי שאני אלך לישון.
I'm gonna sleep away the pain מה שנקרא.
אני מחליטה לקחת סיכון ולפרסם את זה מחר בכל מקרה.
אני שמה לב שרוב המשפטים בפוסט הזה מתחילים במילה "אני".
זה גורם לי להרגיש נרקיסיסטית.
אני לא חושבת שאני באמת כזו.
כנראה שאני לא כזו.
הפוסט הזה ארוך מדי וסביר להניח שאני כותבת אותו לעצמי בלבד לכן אני מרשה לעצמי לכתוב שטויות.
אני לא מוצלחת במיוחד כשחושבים על זה.
אני חייבת ללכת לישון אבל כדאי שאני אשטוף רגליים קודם.
אני תוהה האם אי פעם משהו טוב יקרה לי.
אני חושבת לעצמי מה יש לי.
אני מנסה למצוא סיבות למה מישהו אי פעם יאהב אותי.
אני לא מצליחה.
אני מחליטה שהספיק לי.
אני לא הולכת לקרוא את הבלוג הזה שוב.
אני הולכת לפרסם אותו מחר.
אני שוטפת רגליים.
אני הולכת לישון בוכה
קראתי את הקטע עכשיו שוב. אני אפרסם אותו, למרות שאני לא אוהבת אותו.
ואין לי מושג למה קראתי לו בשם הזה, אבל זה היה היגיון של 2 בלילה אז אני לא אשנה..
כינוי:
princess of my nightmares
בבלוג זה
בכל הבלוגים
