וכשחשבתי על זה באוטו הבנתי שאני לא בטוחה אם אני רוצה או לא. לפני זה זה היה נראה לי ברור שכן אבל פתאום, לא יודעת.. התחלתי לחשוב שאולי אני סתם הרגשתי ככה כי אני מאוד רוצה משהו. אבל לא את זה. זה לא מתאים לי.
או שאולי כן, אני לא יודעת. והוא מתבייש.. זה קשה לו... אז אני מניחה שעד שאני לא אחליט בעצמי זה לא יקרה לעולם.
מה שדי מבאס, כי אני לא יכולה להחליט אם הוא לא מראה לי איך זה יהיה. אז בעצם אני די תקועה באמצע- אני צריכה להחליט אבל לא יכולה להחליט בלעדיו. איזה זין.
היום משום מה אני מרגישה שיש איזה ציפייה שכל הבלוגים יהיו על בחירות... אז שלי, כמו תמיד, על בחירות, אבל מסוג קצת שונה. כמו תמיד.
מחר אני לא לודמת הרבה.. רק כמה שעות. מזל, כי ממש אין לי כוח ללמוד וגם יש לי המון מה לעשות אחרי הלימודים.
וביום חמישי אנחנו שוב ניפגש ואני צריכה להחליט כי אם אני לא אחליט זה יהיה סתם מביך ומבאס.
הלוואי שהייתי בטוחה שהוא רוצה. לעזאזל, הייתי חייבת ליפול דווקא על הביישן.
אם הייתי בטוחה שהוא בעד זה היה הרבה יותר קל, כי התשובה כמובן הייתה כן.
מצד אחד התקופה הזאת מרגישה לי יותר טוב כרגע, כאילו קצת מתחילים להסתדר לי דברים, אני פחות לחוצה ופחות מדוכאת ופחות עצבנית. מצד שני אני לא מצליחה להבין מה השתנה מלפני כמה ימים והאמת שאני די בטוחה שכלום לא השתנה. אולי העובדה שירד קצת העומס מצד בית הספר הועיל אבל אני לא חושבת שזה זה. טוב נו, אף פעם לא הבנתי תקופות.
מעניין אותי מה יהיו התוצאות של הבחירות. לא יודעת למה, אבל מרגיש לי שאני אופתע. מקווה שלטובה. לא יזיק לנו שינוי קטן..
חשבתי לעצמי מה הייתי עושה אם הייתי ראש הממשלה ואני לא יודעת. שלום עולמי זה שטות כי ראש ממשלת ישראל עם כל הכבוד לא יכול להביא לזה.
הסכמי שלום? אולי. וגם החזרת שטחים.
בטח הייתי ראש ממשלה מאוד גרוע. כולם היו גוועים ברעב או משהו בסגנון. לא פלא שלא היו בוחרים אותי בחיים..
עדיף שאני אהיה מנקת רחובות או משהו. או אולי מוכרת גלידה.
כינוי:
princess of my nightmares
בבלוג זה
בכל הבלוגים
