DAYDREAMER

לפעמים אני אוהבת לשבת בחדר שלי בחושך ופשוט להקשיב לשקט.

יש בזה משהו מרגיע, לדעת שגם לשקט אפשר להקשיב.

כי אם אפשר להקשיב למשהו שלא קיים, אז אפשר להקשיב לכל דבר.

ואם משהו שלא קיים ניתן לשמיעה זה בעצם אומר שהוא קיים, גם אם לא רואים אותו או מריחים אותו או אפילו מתייחסים אליו.

אבל הוא קיים.

השקט הוא בעצם תוצאה של אי גרימת רעש.

אבל רק חירשים שומעים שקט מוחלט.

אז אם אנחנו יכולים לשמוע משהו שלא קיים עבורנו, יכולים ממש לשבת ולהתרכז בו ולהקשיב לו, אז אולי בעצם אפשר להקשיב לכל דבר.

ואם אפשר להקשיב לכל דבר- זה אומר שאולי יום אחד מישהו יקשיב לי.

מישהו יגלה שיש משהו מרגיע בלשבת איתי לבד בחדר, בחושך, ולהקשיב לי.

ואז אני אדע שאני ניתנת לשמיעה, ואם אפשר לשמוע אותי זה אומר שאני קיימת.

אז מה אם לא רואים אותי.

אז מה אם אני שקופה.

אז מה אם רק עיוורים אמיתיים רואים אנשים שקופים.

אני אמיתית.

ויום אחד מישהו אולי יגלה שגם אלה שלא קיימים, דווקא קיימים. ואפילו הרבה.

יש בזה משהו מרגיע, לדעת שגם לשקט אפשר להקשיב...

אז נגמר. היה נחמד.

חשבתי תמיד שבפוסט הפרידה יהיה לי מלא מה לכתוחב, מלא מה לבכות, אבל אין לי.

אז ממשיכים הלאה?