היה לי שבוע ארוך.
שבוע הבא יהיה יותר ארוך.
אני כותבת עכשיו, כשרק לפני בסביבות השעה וחצי ירדתי מהבמה, אחרי ההופעה האחרונה שלי בהפקה הנוכחית.
מאז יום ראשון לא הייתי בבית, חזרתי במיוחד בשביל להופיע.
מחר על הבוקר אני נוסעת שוב.
בשישי חוזרת, בראשון ושני מופיעה.
שלישי נוסעת.
חוזרת בשישי, אחד עשר ימים אחרי.
נוסעת שוב בשני, חוזרת ב12 ביולי.
בדיוק שבועיים לפני תחילת הלימודים.
וואלה, חופש עמוס מצפה לי..
לפני יומיים היה לי קשה. הייתי כבר על סף דמעות.
הייתי עייפה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואיך להעסיק את עצמי מרוב תסכול.
רק חיכית שזה יגמר כבר..
ואז הוא התקשר אליי ודיברנו ובכיתי, והכל כבר לא נראה לי כל כך נורא.
היו קצת שתיקות מביכות..
אבל בסוף צחקנו.
הוא ניסה לנחם אותי בלי יותר מדי הצלחה, אבל עצם העובדה שהוא ניסה הספיקה לי.
הוא סיפר לי מה הוא עשה כשהיה בגילי.
ירדנו קצת אחד על השני. אבל בצחוק. כחברים
אני שמחה שדיברנו..
כעסתי עליו לפני השיחה הזאת.
מאז הריב היו בנינו הרבה מתחים.
כל פעם אחד מאיתנו ניסה להיות נחמד והשני כעס והרס.
אולי אנחנו מסוגלים לתקשר רק דרך הטלפון.
בלי לראות.
רק לשמוע.
עושה לי טוב שאכפת לו.
שפתאום הוא מראה לי שגם אני חשובה.
לא רק הן.
בטח כשניפגש נחזור לכעוס אחד על השני.. לא ממש אכפת לי.
כרגע אני נהנת מהעובדה שאנחנו בסדר.
וכשניפגש אני אקפוץ עליו, כדי לחבק אותו פעם אחרונה לפני הריב..
כי עוד מעט זה נגמר.
כינוי:
princess of my nightmares
בבלוג זה
בכל הבלוגים
