כשאני בוכה, אני רוצה שמישהו ילטף אותי ויאסוף אותי בחיבוק שלו. שאני לא ירגיש כל כך לבד. אני רוצה נשיקה קטנה על קודקוד הראש בזמן שאני רועדת בין ידיו והדמעות שלי מרטיבות אותו. אני לא רוצה את החיבוק המגושם של אימא שבדרך כלל מוחץ אותי, אני לא רוצה את החיבוק הזה של אבא שתמיד משאיר אותי מגרדת בגלל הזיפים.
אני רוצה את סוג החיבוק הזה שאני מקבלת מאחי הקטן שאוהב את כולם, ממש את כולם. או כמו החיבוק הקצר ההוא שהוא הביא לי. אני לא רוצה חיבוק של אהוב, אני רוצה חיבוק של ידיד. חיבוק אוהב של אח בנפש. כי בנות פשוט לא יודעות לתת חיבוקים, או מוחץ מידי, או אדיש מידי או מרוחק מידי. אני תמיד אמצא סיבה למה אני מעדיפה חיבוק של ידי. כי זה החיבוק שאני רוצה.
