זה מן קטע כזה אצלי, משהו ממש מוזר. אני אוהבת טיולים - מאוד! אבל תמיד לפני טיול יש בי פאניקה ואני לא רוצה לצאת לשום מקום. זה קורה לי בעיקר לפני טיולים שאני יודעת שלא יהיו בהם הרבה אנשים שאני מחשיבה בתור חברים שלי. זאת אומרת שלפני כל טיול שנתי. כמו עכשיו. מחר יש לי טיול שנתי ובמקום לארוז כל היום ראיתי טלוויזיה וקראתי ספרים והינה עכשיו אני יושבת כאן וכותבת...
אבל זאת לא רק ההרגשה הזאת שאני לא צריכה לצאת ושיהיה טיול מגעיל (למרות שאני דיי בטוחה שזה נכון), יש לי גם בעיה בלארוז מזוודה אפילו אם זה רק ליומיים. אני לא יכולה לבחור לעצמי בגדים בשביל כמה ימים קדימה בגלל זה אני פשוט זורקת למזוודה את כל הבגדים שחזרו מהכביסה כמו שזה בבית. אני אף פעם לא יודעת מה לקחת לטיול ותמיד מפחדת שאני אשכח משהו - קורה בדרך כלל. וכל זה נורא בעייתי מבחינתי, כי אני אוהבת טיולים ואני אוהבת את הטבע - כמה חבל שהמורה שלי לשל"ח פשוט שונא אותי כי שנה שעברה הייתי חולה כמעט בכל טיול שלו, כמעט! זאת הפתעה שהוא יודע איך קוראים לי, האמת.
מהכיתה שלי יוצאים רק שלושה ילדים. אני, חברה שלי וילד שלא מדבר איתי, לא כרגע ולא עוד הרבה זמן כנראה. אני לא מכירה הרבה ילדים בשכבה שלי כי אני נורא ביישנית כשזה נוגע לאנשים שאני לא מכירה, ובמיוחד כאלה אנשים שופטים כמו שיש לי בשכבה. חברות שלי בדרך כלל מסתובבת עם חבורה גדולה כזאת של בנות, אבל כשאני איתן אני מרגישה כל כך לא שייכת. ומה אם זה יקרה בטיול? רוב הסיכויים שזה יקרה ואני ירגיש כל כך לבד. וגרוע מזה אחותי יוצאת איתי לטיול. מי שמע כל בית ספר כל כך קמצן שעושה את הטיול של ח' ביחד עם של ט'? כנראה הבית ספר שלי שכל כך רוצה שאני יהיה תקועה בטיול המחורבן הזה עם אחותי.
אני מאוהבת בטיולים שנתיים מאז הטיול השנתי הראשון שלי (שלושה ימים, שני לילות, אחד מהם ללא שינה - הלילה הכי טוב בעולם והיומיים הבאים היו אדירים!). אבל מעולם לא סבלתי את השכבה הזאת... אז תאחלו לי בהצלחה בטיול שלי עם החבר'ה מהגיהנום.
אם אני יחזור שפויה אני יספר לך על כל הפאן שלא היה לי ;)
אני עדיין לא בטוחה שאני צריכה לצאת להתאבדות הזאת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיסי *~*