אנ מפחדת. לא! עזבו את זה - אני מבועתת. אני מפותעת שאני לא רועדת מפחד, שאני לא מתכרבלת עכשיו במיטה עם מוזיקה על פול ווליום. במקום זה אני מעסיקה את עצמי בכל דבר, הכל... וזה לא עוזר.
יש לי טיול ביום שני, אני לא רוצה לצאת. אני הולכת להיות בת יחידה בין מלא בנים שנאי בקושי סובלת או בכלל מכירה והמדריכה שסמכתי עליה שתיהיה איתי לא יכולה לצאת מסיבות רפואיות. זה הורג אותי. אני מפחדת כי אני עומדת להיות לבד לגמרי לבד ואין לי את האומץ להתמודד עם זה.
זה לא היה כל כך מפחיד עם פשוט הייתי צריכה להתקשר ולהגיד שאני לא מוכנה לצאת, אבל אני צריכה לבקש החזר כספי. כסף זה דבר חשוב בבית בתקופה הזו ואני הכי מפחדת שבעולם שסתם אבא שלי בזבז 500 שקל על טיול שאני לא מוכנה לצאת אליו. על הטופס של התשלום רשום שאפשר לקבל החזר כספי אם מתקשרים 48 שעות קודם... אני לא יודעת אם כבר מאוחר או לא ואני לא מוצאת את האומץ להתקשר למדריכה שלי כדי לדבר איתה על זה.
זה לא רק זה, אני בקושי מוצאת אומץ לדבר על זה אם אבא שלי כי אני מצטמררת רק מהמחשבה שהוא יתחיל לצעוק עליי. אני בוכה כשצועקים עליי או מתחילה לרעוד, אני לא מסוגלת לעמוד בזה נפשית. אני עומדת להתמוטט.
אם אני לא אתן להורים שלי לחתום על אישור יציאה, אני לא אוכל לצאת ואז אני אקבל החזר כספי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיסי *~*