בחמש בצהרים של יום אחד התקיים ילד ושמו יהונתן.

קראו כולם שמו יונתן:

בבקריו נהג לשותת ולתהות בנדנדות הגינה הציבורית

כך שעד אמצע היום כבר הגיע למחששה השכונתית.

ומשם בערב מעולם לא פספס

עם כוס וויסקי ביד גרונו כך שוטף.

שיער אין לו וכך גם מכרים

מסתובב בעולם ריק מאנשים.

'יונתן' הם קוראים בבוז וידיעה

שמיום הילודו 'יהונתן' שמו היה.

ליהונתן את הכאב יכולה להעלים

ה' אחת גדולה כמו הרים

ה' אחת שווה לאלוהים