היום היה כ"כ עמוס, קרה בו כל-כך הרבה והוא עוד אפילו לא הסתיים!
אני אכתוב עליו בשני פוסטים,
ונכון שזה מעיק ואני לא נוהגת לעשות זאת אבל אני חייבת לפרוק.
אני רושמת לנוחיותי את הנקודות, כדי שאני לא אשכח.
-סיפור רצח מזעזע -ריטלין
חלק א': סיפור רצח מזעזע
בבוקר היום קמנו כל המשפחה נרגשים במיוחד, אחי הקטן עולה לכיתה א', ואחי הסנדוויץ' עולה לכיתה ז' (אצלינו זה מעבר של בית-ספר). לכן מדובר בשתי התחלות חדשות ומרגשות וכל המשפחה פתחה את הבוקר בחיוך לצלילי השיר המפורסם מהמחזמר של עוץ-לי-גוץ-לי.
בחיוכים נרגשים ליווינו מוקדם מהרגיל את אחי בן ה-6 אל יומו הראשון בכיתה א', שהתחיל בתחנת האוטובוס. בעוד ההמולה ההתרגשות הולכת וגדלה, הגיעה חברה שלי לתחנה ועל פניה נראו סימנים לכך שמשהו לא טוב קרה. אמרתי לה שלום בחיוך, והייתי בטוחה ב-100 האחוזים שרק דמיינתי את ההבעה, אבל מיד אחרי רגע היא אמרה את המשפט שגרם לי לרעוד בחרדה ולשקוע במחשבות איומות למשך שאר היום: אבא של נ'(ילדה מהשכבה שלי) רצח את אמא שלה.
סרבתי להאמין. אני יודעת שחברתי אוהבת לדבר ולפתוח פה (ולא רק היא.. אני לא מאשימה אותה) ולכן פשוטו כמשמעו סרבתי להאמין. בתוך תוכי ידעתי שיש אמת בדבריה, אך לא האמנתי שמדובר במשפחה של הילדה שהזכירה.
הוריה של הנערה ניהלו מסעדת בשרים (אבל היא בעיקר ידועה בזכות הפלאפל והשווארמה המשובחים שלה.), הם עבדו יחד, תמיד נראה שהמערכת יחסים בניהם היא תקינה וטובה, תמיד השניים שאלו את אחי (הבן שלהם חבר טוב של אחי) בחיוך רחב על הפנים מה שלומו ומשפחותינו היו מיודדות זו עם זו (אמנם לא באופן מעמיק, אבל בכל זאת תמיד אימי ואבי עצרו לשוחח איתם כשפגשו בהם). מובן שאני לא מיתממת, אין לדעת לעולם מה קורה בחדרי חדרים שכשאף אחד לא רואה, אך גם נ' אמנם רק לומדת איתי במספר מקצועות ולא יותר מזה, ובכל זאת הבחנתי שמדובר בילדה חייכנית ומאושרת. אפילו חברותיה טענו היום שהיא לא סיפרה להן שום דבר על המצב בין הוריה, דבר שמסתבר היום לצערי, כטרגי.
עם הגעתי לבית הספר וככל שהתקרבתי לראשונה בשנת הלימודים הזאת שמעתי יותר ויותר דיבורים היסטריים על המקרה, ובכל זאת הדחקתי את הדבר, ניסיתי להיות אופטימית ולא להתעמק בזה יותר מידי לפני שהדבר וודאי.
בטקס פתיחת השנה של בית הספר נפתחו מילותיה של המנהלת בדברים הבאים: "לצערינו הרב, לפני זמן קצר קיבלנו הודעה מצערת על מקרה רצח מזעזע שהתרחש ב-X, בתה של ההורים לומדת כאן ב-X ואנחנו מוסרים לה את תנחומינו" .
ואז סופסוף הכה בי הדבר אמא של נ' נרצחה על ידי אביה. כל היום לא יכולתי לחשוב. המחשבות ריחפו בראשי והייתי מזועזעת .
תקראו לזה איך שתקראו לזה נהייתי חרדתית,
התחלתי לתהות אם זה קרה במשפחה הכל-כך מוכרת הזאת בעיירה ובעמק בכלל, יש איזשהו סיכוי שזה יכול לקרות בכל מקום, כולל ביתי שלי?
נלחצתי והתחרפנתי ובעיקר נבהלתי.
כששומעים על מקרים כאלה בחדשות, אנשים ממלמלים "מזעזע, איך ייתכן? נוראי." אבל כשזה מגיע למגרש הפרטי שלך, לבית שלך ולאזור בו אתה חי.. אתה פתאום מבין עד כמה הדבר באמת ובמלוא מובן המילה מזעזע.
איך נ' תוכל להרים את הראש עכשיו? איך היא ואחיה יצליחו להתאושש מהמכה הזאת? היכן יגורו וכיצד ייחיו בידיעה שרגש הנקם שלהם מופנה כלפי אביהם שלהם, האיש שהביא אותם לעולם? איך שתי הבנות ישנו בלילה, כשבחלומותיהן עולה מעשה הרצח של אימן באכזריות?
אני מאחלת למשפחה שאף כי לעולם לא יצליחו להתאושש מהמקרה הנוראי הזה כן ימצאו את הכוחות להמשיך הלאה על אף כל הקשיים והפצעים הנפשיים. שיצליחו להשתחרר מהמראות האיומים עם הזמן, לדעת לתת ולקבל אהבה ותמיכה זה לזה בימים האלו שהכל נראה קשה ואין שום אור בקצה המנהרה.
__________________________________
בשביל לשמוע את השיר עצמו תעבירו ל- 1:14, או לחצו כאן:
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
