עברו רק ארבעה ימים ובלתי נתפס לי שאתה כל כך חסר לי. סתם לדעת שאתה בבית שלך שבוז רואה טלוויזיה או יוצא עם חברים פה ליד עושה לי טוב

המרחק והשעות הכל מבולגן לי כי בדיוק התחלתי באמת להרגיש את זה ולחלום את זה, ולא להטיל ספק וגם לא לפחד לומר בפני עצמי או אחרים

והריח והחום והמגע אני ממש רוצה אותך פה, ובאמת עברו רק ארבעה ימים, זה משוגע, נשארו יותר מעשר נדמה לי ומה אני אעשה

מצד שני טוב לי המרחק הזה, גורם לי לעשות הערכה מחדש וכל תמונה שלך עושה לי איזה משהו, תחושה מספקת ביותר של השגתי את מי שרציתי

אני מרגישה שגם לך טוב בכל העניין הזה שזה הכי לא מובן מאליו מבחינתי, כשנכנסת לתוך זה בשיא הבלבול וחוסר הוודאות והאמנת באמת שאין מצב שאתה שורד קשר מהסוג הזה, לא בדיוק אמרת את זה בקול רם חוץ מלציין שאף פעם לא הייתה לך חברה, גם לי לא באמת, יש בזה משהו מנחם

והתחלתי להרגיש שהרצון לזה מגיע ממך בלי לחץ שלי למרות שהרגשתי שנולדתי מוכנה לקשר כזה, וזה עוד יותר מספק לראות כמה כייף לך וכמה אתה מחפש את האהבה והנתינה, שהמרחק קשה גם לך וזה למרות שאתה לא טיפוס שמתקשר טכנולוגית, אני מרגישה את ההתעניינות ואת הגעגוע גם מהצד שלך וזה כייף בצורה לא נורמלית. בעיקר בגלל שזה אתה אז כלום לא מובן מאליו, וכל דבר זה גילוי חדש, המסתורין הזה הופך הכל לפי מיליון

אני נשמעת כל כך מאוהבת וזה כל כך כייף לתת לעצמך להרגיש, במצב הנתון אני פשוט שמחה שיש לי אותך ושאתה גוזל ושאתה מגרגר כשאני מחבקת אותך ומנשקת אותך בכל הגוף. בוא כבר