לעולם לא יבוא הלילה בו אלך לישון מבלי לקוות שהוא יבוא.

תמיד אירדם כשהחלון בחדרי פתוח

פעור כלוע אל השמיים השחורים,

צמא למטר גשמי הקסם

שרק סיפורים גנוזים יכלו להמטיר.

ולעולם לא אפסיק לחפש בעיניי העייפות

אחר כוכב בודד זוהר באור נדיר

כשמבין שפתותיי תילחש משאלה

שגם יהיה לי האומץ להקרין את אורי

כשכל השאר את עצמם מחשיכים.

ואולי אז הוא יופיע, כציפור אדומת נוצה

או כצל מרצד על קירות חדרי,

והוא ייקח אותי הרחק מן העולם העצוב הזה

בו ילדים מזדקנים לפני שהם נולדים

וחלומות נקטעים לפני שמתעוררים

ופיות מתות

עוד לפני

שמישהו

האמין בהן.