יום אחד אפרוש כנפיים

אני לא יודעת אם זה הזוי אבל, זה בהחלט נראה לי, לפחות, הזוי.

אז בואו אני יתחיל פשוט מההתחלה:

ליפני שלושה חודשים (בערך) עליתי לכיתה י' ולמרות שזה אמור ליהיות בסגנון של "היי! עברת חצי דרך אל סיום 12 שנות לימוד!..." וכאלה אז זה לא. והסיבה היחידה היא בגלל שבתחילת שנה המורים הציגו ילד שעלה מקנדה לישראל והוא בכיתה י' כמוני והדבר הכול-כך הזוי הוא שהילד הזה נראה בדיוק, אחד לאחד, קופי, או גירסת 'מיני' של אדוארד מהסרט דימדומים. וזה הדבר שגרם לי לפעור פה בזמן שכולם בירכו אותו בלחיצות ידיים

ו-"Welcome to Israel man! " או מישפטים כאלו ואחרים. והמחשבה שגם הוא ערפד לא עוזבת אותי למרות שזה מטומטם וכולם יודעים שאין ערפדים בעולם. אבל עדיין, הוא כול-כך מסקרן אותי וניראה קצת משועמם ו.. קצת אומלל שכזה כי הוא אף פעם לא מחייך.

הוא לא בכיתה שלי, למרות שאולי חלק מיכם קיוו לשמוע ההפך אבל ילדים מהכיתה שלי מסתובבים איתו וכול פעם אני עוברת עם המבט שלי עליו עד שהוא כבר יוצא משדה הראייה שלי. מצמרר הא? הייתי שמחה לדעת מה הסיפור שלו ,כאילו- מה ה'קורות חיים' שלו או משהו כזה.

נראה אם יהיה לי את האומץ..........

עריכה: (שעה 16:35) ראיתי את ספיישל דימדומים ששודר ביס2 אתמול בלילה (הקלטתי :P) והוא התקשר אליי לשאול אם היו שיעורים במשוב. עניתי לו שכן והוא אמר שזה מוזר, כי הוא לא קיבל כלום. והסבר: בגלל שחברים שלי מסתובבים איתו אז הם הביאו לו את המספר פלאפון שלי, כמו שהם עשו לכול הכיתה בתירוץ של "אים תצטרך עזרה תתקשר למישהו מהמספרים האלה." והוא נפל עליי במקרה. עכשיו הוא בדרך לבית שלי כדי לשלוח לעצמו באימייל את העבודות בגלל המצב בדרום. אני כול-כך מחורפנת שרשמתי את המילה "מחורפנת" שקראתם ליפני כמה שניות ככה: מכורפהנת. זה הזוי, אני מודעת לזה. אמא, הוא דופק בדלת! טוב ביי!

שבוע טוב, חבריי :)