הבלוג של נועה

מעניין איך הלילה נראה ומרגיש אצל אנשים אחרים..

הלילה שלי מביא איתו שקט.. וחושך שחור עמוק וממכר.. אם מסתכלים בחלון אפשר למצוא בלילה גם גוונים של כחול.. וכחול כהה.. ואם יושבים במרפסת ומרימים את הראש אפשר גם לראות ירח- עגול וגדול או מנצנץ וקטן.. תלוי מה התאריך של אותו הלילה.. ויש גם כוכבים שם למעלה, לפעמים עשרות, והם בכל מקום ככה שבקושי אפשר להצליח למנות אותם במספר, ולפעמים יש רק שלושה כוכבים.. סימליים כאלה.. ולפעמים אחד.. ולפעמים שום דבר. חושך..

הלילה שלי מביא איתו גם הרבה מחשבות.. מחשבות של לאן ומתי ולמה ואיך..

שאלות על משמעות החיים, על למה אנחנו כאן? ועד מתי נהיה? ולאיזו מטרה?

יש לי הרגל כזה בשעות האלה של הלילה להיזכר באנשים מהעבר.. בעיקר באנשים שאיכזבו אותי, שגרמו לי להרגיש רע עם עצמי, שהביאו אותי להיות שבר כלי.. אין הרבה כאלה.. יש במיוחד אחד, שהוא מיוחד, ואחד, ונוראי. כמה שהוא נוראי..

ארור היום בו הכרתי אותו.. ארורה השעה.. ארור אלוהים שזימן אותו לחיי.. ארורים הסימנים שהיו שם לאורך כל הדרך ואני ברוב טיפשותי בחרתי להתעלם מהם.. ארורה אני.. ארורה.

אנחנו לא בוחרים את מי לאהוב, ואנחנו לא בוחרים מתי זה יקרה.. הסרטים שהתחלנו לראות כשהיינו בני 12, אלה שלמדנו מהם איך מתנשקים ומה אומרים ואיך בשעת הצורך מעיפים לחבר שלך סטירה כשהוא בוגד בך מולך עם החברה הכי טובה שלך, אותם אנחנו ממשיכים בדרך כלל לראות גם בגילאים יותר מאוחרים.

ולמרות שהם קיטצ'ים ברמות על, הם כביכול הכי מציאותיים שיש.. ולמען האמת? הם לימדו אותנו כל מה שלא נכון ואמיתי על החיים, כל מה שאנחנו לא אמורים לדעת..

החיים הם הזויים, הדבר שלא תרצה בו תמיד יקרה ובגדול, והדבר שתייכל לו- סביר להניח שתצטרך לחכות שנים עד שיגיע, או שבמקרה היותר גרוע הוא לא יגיע בכלל.

הבחור שתתאהבי בו בדרך כלל לא יאהב אותך בחזרה (לפחות לא כמו שאת אוהבת), או שהוא יהיה איתך סתם בשביל הסקס (סביר להניח, זה מה שרובם מחפשים), או שהוא יהיה מהצד עם עוד כמה בחורות שהמשפט "תהי יפה ותשתקי" הומצא עליהן.

גם אם הכל בהתחלה יהיה טוב ויפה, סביר להניח שהוא יפגע בך.. ולא חסרות דרכים לעשות את זה- הרי מלמדים אותם את הכל בטלוויזיה. כמה פסימיות אה?

ולימדו אותנו החיים, שמי שירצה אותך באמת, ויחזר, וישקיע, ויתקשר, ויסמס אין ספור פעמים, ויבכה איתך כשעצוב לך, ויחייך אלייך כששמח לך.. הוא בטח יראה בעינייך מתמסר מידי, טוב מידי, רוצה מידי. מידי. פשוט יותר מידי.

איזה משונים אנחנו.. לא משלימים עם טוב.. תמיד מחפשים את הרע..

לילה.. מחשבות

אז היי.. זאת ההתחלה.. נעים לי מאוד.. מקווה שגם לכם

אף פעם לא הבנתי את העניין של בלוגים, במיוחד לא כשהם אנונימיים (כמו זה שיצרתי בכבודי ובעצמי)..

הרי כאן אמורים לכתוב הכל, לא? ומי שמכיר אתכם, ויוצא לו להיכנס לבלוג שלכם בטעות, יזהה מיד שזה אתם.. אז מה המטרה? אין לכם חברים? אין לכם משפחה? זה הפיתרון הכי טוב שמצאתם? לדבר אל מסך?

אתמול קראתי בלוג של חבר טוב.. לא היה כתוב שם שום דבר מיוחד, אבל כשקראתי אותו הרגשתי כאילו הוא יושב על ידי, ומספר לי, ובעקבות זה, ובעקבות עוד הרבה ברים שהשתנו בי בתקופה האחרונה.. אני מסוגלת להבין.. מסוגלת להבין איך זה שבן אדם בוחר לא לספר לאף אחד מהאנשים שקרובים אליו את מה שעובר עליו באמת, ומסוגלת להבין איך הרצון שאנשים ידעו ויתעניינו בכל זאת מקנן בפנים ולא מרפה, מסוגלת להרגיש ולרגש דרך המילים הכתובות, ומסוגלת לשתף.. גם אני רוצה.

אז מי המציא בכלל את החרא הזה?

בא לי שתדעו עליי הכל.. 

שתדעו שעברתי את גיל 19, אבל אני עדיין לא בת 20..

שאני גרה לא בצפון, ולא בדרום, אלא במרכז.. פחות או יותר

שהעיניים שלי לא שחורות, ולא כחולות ולא ירוקות, אלא חומות ורגילות.. מלוכסנות מעט.

השפתיים שלי לא דקות מידי ולא עבות מידי, בדרך כלל הן מחייכות, אבל לפעמים הצורה שלהן מתעקלת ונהיית ישרה..

השיער כבר נהיה ארוך, אבל נראה שלא מתארך יותר, כאילו עושה שביתה עד הפעם הבאה שבה אחליט להסתפר.. הוא לא בלונדיני ולא חום, באמצע.. יותר לכיוון הבלונד.. והוא לא מתולתל, ולא חלק לגמרי, אלא גלי כזה.. כמו ים ביום שמשי של קיץ..

והפרטים שפחות בא לציין, אבל הם נדרשים מין הסתם.. 1.54, כבר הרבה מאוד זמן.. לא רזה, לא שמנה.. מלאה..

הייתי בטוחה שלתאר את המראה שלי יהיה לא קל, אבל אני מניחה שלתאר את מה שמתהלך בתוכי יהיה הרבה יותר קשה.. בא לי שתדעו גם מעבר לחיצוניות.. שתכירו אותי.. ושתצטרפו אליי למסע המבלבל הזה שהחיים מביאים איתו.

אני עקשנית.. אני חסרת סבלנות.. אני קנאית.. אני זקוקה להרבה תשומת לב.. אני פסימית לעיתים.. מתקשה לקבל סמכות ואת המילה "לא".. אוהבת את הים, ואת הרוח.. כמהה לחופש, לפרפקסציוניזם, ללבד שלי.

זאת טעימה ממני..

זאת ההתחלה..

נעים לי מאוד, מקווה שגם לכם

נתראה..