never trust a pretty girl with an ugly secret

הרגשתי כיצד גופי רועד.
היה לי קר וחם בו זמנית.
רציתי לברוח ממנו אבל גם לרוץ אליו
שנאתי את עצמי ככה.
שנאתי את ההשפעה שהייתה לו עליי.

אחרי שזה קרה, החלטתי שאני לעולם יותר לא אתן לבחור להשפיע עליי ככה.
אילו הייתה לי דרך לכבות את הרגש כמו הערפדים ב"יומני הערפד" זה היה יכול להיות נחמד- או אולי לפחות רק להפחית אותו.
או אולי אנ בכלל לא משתמשת במונחים הנכונים- מי אמר שזה רגש ?
זה צורך.
אבל צורך שעד שלא ידע שובע הימם אותי והשאיר אותי חסרת עצמות.
ועכשיו הנה היא באה שוב, הרטיבות בין הרגליים.

בא לי לברוח ולצרוח, ולשיר את כל מה שכואב לי.

נמאס לי להיות הדמות הכואבת, אבל גם נמאס לי להיות הדמות הבורחת, השקטה.
אני פשוט לא רוצה להרגיש אי פעם שאני לא מספיק טובה;
שהפחדים שלי מתממשים.
אני רוצה שלא יהיה לי אכפת.

רוצה לנשום.

סוף סוף.

רוצה להיות חיה.
באמת.