החיים שאחרי המוות

אני רואה כל היום ילדים קטנים או מעט יותר גדולים מתרוצצים.

אם זה ברחובות או אם זה בקניונים. בכל מקום יש ילדים, אלה מאוד אוהבים את החופש.

גם כמות החול שבים קטנה לעומת כמות הילדים אשר נמצאים בים. לא רואים את המים, אין נוף.

אני כל כך אוהב לצפות בילדים אשר בחופש, כולם שמחים ומאושרים מתמיד, בעלי ניצוץ מדהים בעיניים. מרגישים חופשיים כל כך.

עצרתי ככה סתם ילד חמוד בקניון, שאלתי לגילו ענה כי הינו בן 9 שאלתי איך החופש והוא, מאושר כולו.

שאלתי איך הקטן מעביר את החופש והוא בזמן שהוא עונה ומסביר עיניו מלאות ברק, הקטן משתמש בידיים להמחיש הכל.

אני מעוניין מאוד בילד משלי. גם מיכל מאוד רוצה ילד. ב

יום ראשון הבא, אנו נתחתן סוף סוף ואז נוכל לקחת ברצינות את עיניין האימוץ.

נצטרך לשבור את הראש בכדי להחליט איזה גיל לבחור, תינוק? אשר ישאר לנצח תינוק? בהתחלה זה יהיה מקסים! התלהבות ראשונית, אך אח"כ זה יכול להפוך לאסון של ממש, כל לילה להתעורר מבכי התינוק, לשמוע גם במהלך היום בכי אשר מוציא את האדם משלוותו, לדאוג לו 24 שעות ביממה וכל חיינו יסתובבו סביבו.

 יותר לא נוכל לצאת כשיתחשק מבלי שום דאגה.

גם ילד בן 7-8 ניראה מאוד נחמד, אך למעשה כשבוחנים זאת לעומק, אולי יהיה אפשר להשאיר אותו מידי פעם אצל חבר, אך בלילה, איך אני ומיכל נוכל לפעול כשיצור קטן בבית יכול לפתע להיכנס לחדרנו? ממש בתמימות ולהיחשף לכאלו דברים.

גם לילד בגיל זה יש כבר יותר דרישות, ישנן יותר הוצאות. המצב מתחיל להסתבך.

נער בגיל 15 כבר גדול, מרגיש יותר חופשי ובוגר. חושב כי הכל הוא יכול לקבל ולעשות אפילו בלי רשות. ילד מרדן ועקשן. הכל בהחלט בעיתי ביותר ואני ומיכל בהחלט נפצח את האגוז כי על ילד לא נוותר.

באשר לחתונה, מובן שלא עידכנתי זמן רב אז אינכם מודעים אך אני ומיכל אחרי תקופה דיי ארוכה שלנו ביחד, אחרי חיים בדירה משותפת הבנו כי הגיע הזמן להתקדם צעד אחד קדימה, צעד יותר רציני וגדול.

שנינו מוכנים לזה. יש לנו נסיון מחיים משותפים, מה יכול פתאום להשתנות? אני לא צופה בעיות וקשיים מיוחדים.

המצב הכלכלי שלנו מעולה, אנו אוהבים מאוד, הפעילות המינית שלנו גם מצויינת ועם הזמן אנו רק משתפרים. אנו מסתדרים מצויין והכל פשוט מושלם.