קצת משעמם לי כי זו שעת בוקר ואני אף פעם לא ערנית... וגם בגלל שאין לי מה לעשות עכשיו. אני אמורה להיות בבית ספר אבל לא היום.
בכל מקרה, היה ממש כיף וממש נהניתי.
אני חייבת לומר שכל הזמן סררה בי הרגשה מבלבלת. חשבתי שאולי זה בגלל שהמופע היה גדול כל כך אז זה גרם לי להרגיש שונה... קצת מוזר אבל זה הגיוני אם מכירים אותי "^^
גם הרגשתי געגועים הבייתה.
החזרות האחרונות ביותר, בשלושת הימים האחרונים, היו הארוכות והמעייפות ביותר. ולא יצא לי לראות את אימא שלי בכלל. שלא לדבר על לאכול איתה ארוחת ערב כמו תמיד.
בוינטר עצמו היה ממש כיף ומרגש. כל הזמן היינו לחוצים אבל ידענו בבטחון שהמופע יצא מדהים. כל הופעה והופעה בנפרד. ואני בטוחה שאפילו המופע הקטן שלנו היה מעולה.
לאחר החלק האחרון של המופע, בו כל בתי הספר רקדו קטע קצר יחד, התפרצו זקיקונים קטנים בצורת מסגרת סביב האצטדיון ואז...
ואז התחילו להתפוצץ זיקוקים ענקיים, צבעוניים ומדהימים בשמיים! ליווי מחיאות כפיים סוערות ליווה אותנו כל הזמן וזה היה החלק המרגש ביותר! התחלנו לקפוץ בשמחה לא ברורה אחד על השני, מחבקים וחלק בוכים. אבל היה מדהים, כי ידענו שזה נגמר. ולא שמחנו, התרגשנו.
המשכנו להביט בשמיים המון זמן עד ששמנו לב שכולם כבר מתפנים וחוזרים לספסלים שלהם.
אחר כך, החלפנו בגדים ומיהרנו לעלות על האוטובוס.
וינטר היה מדהים. אבל כלכך רציתי שיהיה מישהו בשבילי בקהל.
כינוי:
Lucymeow
בבלוג זה
בכל הבלוגים
